ישראל בהמתנה שנייה
מה היה לנו פה? חשיבה, תכנון, ובעיקר עצבים. אנחנו שואלים מה הם יעשו, הם שואלים מה יהיה עלינו. המילה הפופולרית הייתה "מיסקלקולציה". ממתינים לרגע המתאים, למידע המדויק, ל"ידיעת הזהב", ואז יוצאים לקרב. אני לא אוהב מלחמות, ממש לא, אבל זה היה נכון.
עכשיו ישראל נכנסה להמתנה שנייה, מתי תקל על העורף ומתי תתחיל להחזיר את המשק לתפקוד? זו שאלה קשה. אני לא מקנא במקבלי ההחלטות שצריכים לדון בה ולהכריע, אבל בשביל זה הם, ואני, ואנחנו, יכולים רק להביט מן הצד.
השיקולים ברורים ובכל זאת כדאי לפרוס אותם: המלחמה מתנהלת לכאורה (תמיד להוסיף סימני זהירות) כהלכה. התוכניות מתבצעות זו אחר זו, ובעיקר שיתוף הפעולה הנדיר, חסר התקדים עם ארה"ב. זוהי משענת נאמנה, הן מבחינה מבצעית והן מבחינה אסטרטגית. שותפות נדירה של מעצמת על, החזקה בעולם, עם מדינת קטנה, אומנם בעלת עוצמה אך בקנה מידה אזורי. לא להתבלבל, זה מה שאנחנו.
נתוני הפתיחה לדיון הם קודם כל מה היה עד כה, ובעיקר מה אנו מתכננים ומה עלול לקרות. למרות התכנון שלנו, הכל עלול לקרות. הרי לא הכלים הם בידינו, יש אויב מן הצד האחר.
כלכלית - רצון עז להחזיר את המשק לתפקוד
מבחינה כלכלית, יש רצון עז להחזיר את המשק לתפקוד, להתחיל להניע את גלגלי העורף. חשוב מאוד שהכלכלה תחזור לתפקד. ישראל משלמת מחיר כלכלי גבוה מאוד על המלחמה הזאת. איננו רואים את החשבוניות, אבל מדובר במאות מיליוני שקלים בכל יום לחימה. זה הכסף שלנו. אינני רואה מי מחזיר לנו ההשקעה הכבדה. טראמפ נדיב, אבל לא במזומנים או באשראי. שם, ידיו קפוצות.
ביטחונית - עדיף להישאר בבית
מן העבר השני, ברור כי מבחינה ביטחונית עדיף להישאר בבית כל עוד מערכת החינוך מושבתת. מיליוני תלמידים ותלמידות אינם לומדים, הוריהם נשארים בבית, לא יניחו להם להישאר לבד. זהו המפתח לחידוש הפעילות במשק. ישנם ענפים חיוניים לתפקוד המשק, הם פועלים באישור מיוחד, כל שאר המשק - יוק.
צה"ל היה רוצה עורף מוגן, הוא יודע כי נפגעים בעורף יחלישו את החוסן האזרחי ויקצרו את משך הלחימה. פיקוד העורף, המודע ללבטים אלה, ניסה להחזיר לתפקוד את המשק באופן הדרגתי ומיד ספג ביקורת. הרעיון היה רע והביצוע צולע, דווקא הזרוע הזו של צה"ל, שעושה עבודה מצוינת, חטפה. הלחץ על פיקוד העורף כבד.
צה"ל זקוק לאמון הציבור. בלעדיו, הציבור לא ימלא הנחיות ויעשה "מה שבראש שלו". על מנת לשמר את מידת האמון הגבוהה שהציבור נותן במנהיגות, יש להמשיך לעת עתה במצב חירום - וממילא בהשבתת מערכת החינוך.
איפה ראשי המשק האזרחי?
היה רצוי כבר שראשי המשק האזרחי יופיעו. אני מחפש אותם מהיום הראשון של המלחמה. לא עולה על הדעת שהם נטלו חופשה קצרה. הם חייבים לחפש פתרונות, אפילו תוך כדי הלחימה, לתפקוד המשק.
שר האוצר, שר הכלכלה, אמורים להסביר לאן הולכים וכיצד יפצו את בעלי העסקים על ההשבתה שנכפתה עליהם. הם יקלו בכך על ההחלטה המתבקשת, לחכות. כדאי לקחת דוגמה מראשי ערים. בדרג המוניציפלי שוב מתגלה מנהיגות רגישה, זמינה ובעלת יכולת. זה חוט השדרה של החברה האזרחית.
שורה תחתונה - ביטחון הציבור
בשורה התחתונה, השיקול המכריע הוא ביטחון הציבור. רקטה אחת שחלילה תפגע, טיל אחד שיחדור את מערך ההגנה האווירית המעולה שבנתה ישראל בגיבוי אמריקאי, ישנה את הכיוון שבו המלחמה הולכת. אם אנחנו רוצים למצות את המהלכים הצבאיים, עלינו להמתין - בבית, בממ"ד. תנו לצה"ל (ולידידינו האמריקאים) לעשות את העבודה.
התרעות פיקוד העורף