ביום האישה הבינלאומי השנה קשה לדבר על ציון חגיגי. זהו יום שמזכיר עד כמה הדרך לשוויון ולביטחון עבור נשים עדיין ארוכה. השנה, כשהמציאות בישראל רוויה חרדה ואי־ודאות ביטחונית, התזכורת הזו חדה וכואבת במיוחד. ישראל התעוררה בשבוע האחרון למציאות ביטחונית קשה. אזעקות נשמעות שוב ושוב ברחבי הארץ, משפחות ממהרות למרחבים מוגנים באמצע היום והלילה, ושגרת החיים נעצרת. תחושת חוסר הוודאות נוכחת כמעט בכל בית. אבל בתוך המציאות הזאת יש נשים שהמלחמה פוגשת אותן בנקודת פגיעות עמוקה הרבה יותר. נשים נפגעות אלימות.
עבור הנשים המשתתפות בתוכניות, בהכשרות ובקורסים של עמותת "רוח נשית", המציאות הזו קשה במיוחד. רבות מהן כבר חיות בשבריריות כלכלית ורגשית. חלקן מגדלות ילדים לבדן, לעיתים ללא כל רשת תמיכה משפחתית. אחרות נמצאות רק בתחילת הדרך התעסוקתית לאחר שיצאו ממעגל האלימות. רבות מהן מתמודדות גם עם פוסט טראומה מורכבת. כל הסלמה ביטחונית מחזירה לגוף ולנפש תחושות של פחד, אובדן שליטה וחוסר ביטחון שהן כבר חוו בעבר.
החסמים שאיתן מתמודדות נפגעות אלימות אינם רק רגשיים. הם קונקרטיים לחלוטין. כאשר מערכת החינוך נסגרת והילדים בבית, מי שנשארת איתם היא כמעט תמיד האם. לעיתים הגרוש או בן הזוג האלים אינם משתתפים כלל בעול גידול הילדים. המשמעות היא שנשים רבות אינן יכולות להגיע לעבודה. חלקן מפוטרות. אחרות מפסידות שכר. יש נשים שמגיעות אלינו כשהן עומדות בפני פינוי מהדירה השכורה כי אינן מצליחות לשלם שכר דירה, כשהמקרר בבית ריק. עבור נשים שחיות ממילא במצב הישרדותי, כל הסלמה במצב הלאומי עלולה לדחוף אותן ממש אל פי תהום.
דווקא בימים כאלה אנחנו בעמותת "רוח נשית" פועלות במתכונת חירום. צוותי התוכניות נמצאים בקשר יומיומי עם המשתתפות, מתקשרים, בודקים לשלומן, מסייעים בהתמודדות עם לחץ וחרדה ומנסים לשמור ככל האפשר על רצף בתהליכי השיקום האישיים והכלכליים שלהן. אנחנו מקיימות מפגשי נשים בזום וסדנאות חוסן, ומעניקות גם סיוע קונקרטי כמו תווי מזון לנשים שמוצאות את עצמן ללא הכנסה.
התרעות פיקוד העורף