גם המדיניות האמריקאית מספקת רוח גבית למוסקבה. ההקלות במכסים שמעניק ממשל טראמפ להודו במטרה לייצב את השוק העולמי ולמנוע מחסור בהיצע, מוזילות עבור ניו דלהי את עלויות הייבוא ומעודדות רכישת נפט רוסי. במקביל, הפגיעה ביכולתן של מדינות OPEC+ – ובעיקר של סעודיה, המייצרת כ-1.5-2 מיליון חביות נפט ביום – להגדיל את התפוקה, מעניקה לרוסיה הזדמנות למנף את חברותה בארגון לצורך הגדלת הכנסותיה וחיזוק השפעתה הגיאופוליטית.
אך לצד הרווח הכלכלי, רוסיה צוברת גם הון גאופוליטי. הסטת תשומת הלב הבינלאומית מהמלחמה באוקראינה והעברת משאבים אמריקאיים ממזרח אירופה אל המזרח התיכון והמפרץ, מפחיתות את הלחץ על הקרמלין ומרחיבות את מרחב התמרון של הנשיא ולדימיר פוטין. אף שפוטין גינה את התקיפות האמריקאיות והישראליות כ"מעשי תוקפנות", הוא עשה זאת בטון מדוד וללא איומים – מהלך המאפשר לו לשמור על גמישות דיפלומטית ואף למצב את עצמו כמתווך פוטנציאלי, ולא כצד לוחם.
במקביל, ומתוך רגישות גוברת ביחסיו עם מדינות המפרץ – שהפכו בשנים האחרונות למרכז פיננסי חשוב עבור האליטות הרוסיות – פועל הקרמלין לשמר את קשריו עם מנהיגי איחוד האמירויות, קטאר ובחריין, תוך הדגשת שתוף הפעולה האסטרטגי עם טהרן.
תמיכה עמוקה מידי במשטר האיתוללות עלולה לפגוע ביחסים עם ישראל ועם מדינות המפרץ – שני עוגנים מרכזיים במדיניותו ארוכת השנים במזרח התיכון, שהתבססה על שמירת קשרים טובים עם כל השחקנים. לפיכך, בוחר הקרמלין בגישה פרגמטית – שלא לומר אופורטוניסטית – המאפשרת לו "לאחוז במקל בשני קצותיו": למקסם את הרווחים מהמשבר, מבלי לשלם את מחיר ההתערבות הצבאית.
אלא שלצד הרווחים המיידים, מוסקבה ניצבת בפני פרדוקס אסטרטגי עמוק. הקרמלין אומנם העריך בתחילה כי מדובר במבצע צבאי מוגבל נגד מתקני הגרעין של איראן, אך התרחבות העימות עלולה להביא לקריסתה של אחת השותפות האסטרטגיות החשובות ביותר שנותרו לרוסיה – לצד סין. התמשכות הלחימה מאיצה את השחיקה ההדרגתית של השפעתה של מוסקבה במזה"ת, ומבליטה את הפער בין העליונות הטכנולוגית של מערכות הנשק המערביות לבין הציוד הרוסי.
קריסתה האפשרית של הרפובליקה האסלאמית – לאחר נפילת משטר אסאד, היחלשות חיזבאללה והפגיעה הקשה בחמאס – לא תיצור וואקום פוליטי; היא עלולה לשנות מן היסוד את מאזן הכוחות האזורי, לערער את "ציר ההתנגדות" שמוסקבה הסתמכה עליה לביסוס השפעתה האזורית, ולהעמיק את תחושת הפגיעות של הקרמלין.
עבור פוטין, מדובר באיום כפול: אובדן שותפה שסיפקה לרוסיה טילים בליסטיים וכטב"מים חיוניים למלחמה באוקראינה, לצד היחלשות הציר האנטי-מערבי במזה"ת. לכן, גם אם הקרמלין נהנה כיום מהכנסות עתק ומביקוש גובר לנפט רוסי, בטווח הארוך הוא עלול להתמודד עם שיבושים רציניים בשווקי האנרגיה, האטה בסחר העולמי וערעור היציבות הפיננסית – תהליכים שעלולים לפגוע גם בכלכלה הרוסית. במילים אחרות, המשבר שמעשיר את מוסקבה היום, עלול להיות זה שיערער מחר את יסודות עוצמתה.
התרעות פיקוד העורף