כדאי גם לשים לב לפסקה הראשונה בהודעה שבה הממשלה מדגישה כי מהלכיו של חיזבאללה מנוגדים להחלטות ממשלה קודמות ו”לרצונם של מרבית האזרחים במדינה”. מדובר בדגש חשוב במיוחד, שכן יש בדבר כדי להעיד על תחושת הדרג הפוליטי שהוא נשען על תמיכה ציבורית רחבה. תמיכה זו יכולה אולי להעניק לו מרחב תמרון נרחב יותר במשא ומתן עם ישראל, כשיחודש. אגב, וגם זה חשוב, שרי אמל, מפלגתו השיעית של יו”ר הפרלמנט נביה ברי, תמכו בהחלטת הממשלה.
אל לישראל להתעלם מכך. אומנם, מדובר כאמור בניסיון מובן של ממשלת לבנון למנוע את התרחבות המלחמה במדינה, אבל האיסור הנחרץ על פעילות חיזבאללה, הגדרת הפעילות כמנוגדת לחוק וההישענות על תמיכה ציבורית רחבה, יכולים לפתוח פתח לשיח מדיני בין ישראל ללבנון, שיח שעשוי להוביל למציאות חדשה. נקודת החולשה ההיסטורית של חיזבאללה, לעומת תחושת הביטחון העצמי הגוברת של ממשלת לבנון, יש בהן כדי לייצר מומנטום מדיני חיובי.
לפי שעה, לא ברור כיצד תסתיים המלחמה עם איראן, שכבר מקבלת גוון אזורי נרחב יותר מהמשולש ישראל־ארצות הברית־איראן. אולם, אפשר שכבר בעיצומה של המערכה מסתמן סיכוי לפריצת דרך מדינית מול לבנון. אי־המעורבות הסורית בלבנון והחולשה האיראנית הברורה מחייבות את ישראל להביט על הזירה הלבנונית בעיניים מדיניות־אסטרטגיות ולראות סיכוי בלתי מבוטל.
סבב לחימה נוסף, שדומה כי ישראל רק חיכתה לו כהזדמנות להעמקת הפגיעה בחיזבאללה, מובן. כך גם ההכרח להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל. אך יש לנצל את הבור שחיזבאללה כרה לעצמו כדי לחזק את המדינה הלבנונית ולהגיע עימה ככל שניתן להסכמים מדיניים שהיא תוכל לעמוד בהם. בעת הזאת, משא ומתן מדיני עם לבנון נראה, אולי פרדוקסלית, אפשרי מתמיד.
התרעות פיקוד העורף