ב־47 שנות שלטונו, משטר האייתולות האיראני הביא למותם של מיליוני בני אדם באיראן ומחוץ לה. האיראנים בחשו גם בזירות רחוקות, באפריקה, בדרום אמריקה ובאירופה.
מעל כל אלה, המשטר פועל בנחישות כבר שלושה עשורים להשגת נשק גרעיני, כשמטרתו היא השמדת ישראל והשגת הגמוניה אזורית. בעלות על נשק כזה ועל טילים מתקדמים תאפשר לטרוריסטים מטהרן לעשות ככל העולה על רוחם כשבידם תעודת ביטוח קטלנית.
פשיטת הרגל הזו בולטת באקדמיה ובארגונים פמיניסטיים. אלו, שחרתו על דגלם את המאבק בדיכוי מגדרי ומעמדי, נאלמו דום מול התליינים בטהרן. שתיקתם נובעת מחוסר יכולת אינטלקטואלית להכיל מורכבות שבה המערב, על כל פגמיו, הוא עדיין המגן האחרון על הערכים שהם עצמם מתיימרים לייצג.
זוהי שעת המבחן הגדולה של הליברליזם במאה ה־21. המלחמה באיראן חייבת להוות נקודת מפנה שבה המערב מגדיר מחדש את גבולות הסובלנות שלו.
אם האינטלקטואל המערבי אינו מסוגל להבחין בין דמוקרטיה מתגוננת ובין תיאוקרטיה דורסנית השואפת לנשק גרעיני, הרי שלא מדובר רק בכשל מדיני, אלא בקריסה ערכית עמוקה. עלינו להשיב את היכולת להבחין בין טוב לרע, בין חירות לשעבוד, ולבסס מחדש את המצפן המוסרי שבלעדיו יאבד המערב את זכות קיומו הרעיונית.
התרעות פיקוד העורף