הכורדים, כ-35 עד 40 מיליון בני אדם שפזורים בין איראן, עיראק, טורקיה וסוריה, הם העם הגדול בעולם ללא מדינה. במשך עשורים הם בנו מסורת לחימה מרשימה, המבוססת על לוחמת גרילה, שליטה בשטח הררי, משמעת גבוהה ומוטיבציה אידיאולוגית עמוקה. באיראן פועלות כמה מסגרות כורדיות חמושות, ובראשן ארגונים כמפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית ו”קומאלה”, שחלק מכוחותיהם פועלים מבסיסים בצפון עיראק.
היכולות שלהם אינן זניחות. אלה לוחמים מנוסים, חלקם ותיקי מלחמות מול דאע”ש בסוריה ובעיראק, שצברו ניסיון בשיתוף פעולה עם צבאות מערביים ועם מערכי מודיעין מתקדמים. אין מדובר בצבא סדיר, אך זהו כוח קרקעי יעיל במיוחד בלחימה לא סימטרית: פשיטות, מארבים, פגיעה בקווי אספקה, השתלטות על אזורים כפריים והנעת התקוממות מקומית.
זה המקום שבו תרומתם עשויה להיות משמעותית. בעוד תקיפות אוויריות יכולות לפרק תשתיות, בסיסים ומרכזי שליטה, הפלת משטר דורשת כמעט תמיד נוכחות קרקעית שתערער את שליטת המשטר בשטח. חדירה של כוחות כורדיים למחוזות הכורדיים במערב איראן יכולה ליצור אפקט דומינו: תחילה אובדן שליטה של טהרן באזורים פריפריאליים, ולאחר מכן התרחבות מוקדי מרד נוספים.
מעבר להיבט הצבאי, יש כאן רכיב פוליטי. עבור הכורדים, השתתפות במערכה היא הזדמנות היסטורית. שאיפתם אינה מסתכמת בהחלפת המשטר בטהרן, אלא בהשגת אוטונומיה רחבה – ואולי אף עצמאות – לאזור הכורדי באיראן. זו שאיפה שמטלטלת לא רק את איראן, אלא גם את טורקיה. הנשיא הטורקי ארדואן עוקב בדריכות אחר ההתפתחויות.
כל התחזקות של תנועות כורדיות חמושות באזור נתפסת באנקרה כאיום ישיר על היציבות הפנימית של טורקיה, שבה חיה אוכלוסייה כורדית גדולה מאוד. הצלחה של הכורדים באיראן עלולה להדליק מחדש את החלום הכורדי הרחב – רצף טריטוריאלי כורדי מסוריה ועד מערב איראן.
לכן, המיליציות הכורדיות הן הרבה יותר משחקן טקטי במערכה הנוכחית. הן עשויות להפוך לגורם אסטרטגי שיקבע לא רק את גורל המשטר האיראני, אלא גם את מאזן הכוחות החדש במזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף