קציני צה״ל שעובדים יחד עם מקביליהם בצבא ארה"ב היו מלאי התפעלות משיתוף הפעולה בין שני הצבאות. הם אומרים, ובצדק כי דרגת שיתוף הפעולה היא הגבוהה ביותר אי פעם. שני הצדדים פתוחים לחלוטין, גלויים זה לזה, מתאמים בין פעולותיהם יום ולילה. דרגה זו היא הגבוהה ביותר שישראל הגיעה אליה עם צבאות זרים, להוציא, אולי, את אנגליה וצרפת בשנת 1956 במבצע קדש, אולם אז הייתה זו פעולה מצומצמת ובהיקפים שאין כלל להשוותם למצב הנוכחי.
בישראל, מיותר לומר, מאוד מרוצים ממצב זה, שמכפיל ומשלש את הכוח הצבאי הפועל באיראן ומאפשר כתישה הדרגתית ומשמעותית של היכולות הצבאיות והתעשייתיות של איראן.
ישראל וארה"ב פתחו בשנים האחרונות את שיתוף הפעולה הזה בצורה גלויה וסמויה, ועכשיו הם מביאים אותו לידי ביטוי. במלחמת המפרץ, אשר מזכירה באופן כללי מאוד את המצב הנוכחי, התגייסו האמריקאים לראשונה לסייע באופן פעיל לישראל ושלחו אלינו שתי סוללות של טילי פטריוט שהיו מוצבות בגרמניה. לצד חיזוק ההגנה האווירית של ישראל הם הזהירו אותנו שלא לבצע פעילות צבאית כלפי עיראק כי הרי זו תשבש, לדעתם, את הקואליציה הרחבה שבנתה ארה"ב ואשר נועדה לבודד את עיראק מבחינה מדינית וצבאית כאחד.
בשנים שחלפו מאז התהדקו היחסים הצבאיים. ארה"ב הכירה במעמדה המיוחד של ישראל כבעלת ברית שאינה חברה נאט"ו, וגם סייעה באופן פעיל בסכום של כ 4 מיליארד דולר בשנה למערכת הביטחון ולצה"ל. ישראל הייתה למקבלת הסיוע הביטחוני האמריקאי הגדולה בעולם. אח"כ הגיעו גם פיתוחים משותפים של מערכות הגנה אווירית, אימונים, תרגילים וחילופי מידע מודיעיניים.
שום דבר לא רמז על מה שקורה במלחמה הזו שבה ארה"ב תומכת הן בהגנת ישראל באמצעות סוללות של נשק נגד טילים, והן בהתקפה על איראן. האמריקאים בדרכם היסודית בחנו את ישראל לאורך השנים וככל שהשתכנעו כי גבוהות וכי הם עצמם יכולים ללמוד מישראל לא פחות מאשר לסייע לה, נכונותם לשיתוף פעולה גברה בהתאם.
התרעות פיקוד העורף