גם כך, המקלט הזה ומקלטים אחרים בשכונה שאליהם ניסתה להגיע עמוסים מאוד בריהוט וציוד, ומכיוון שאין בהם מספיק מקום, הצפיפות מגיעה לידי מחנק ממש. לכן היא ומשפחתה החליטו בסופו של דבר לוותר ולהישאר באזעקות בחדר פנימי בביתם, אף שהם יודעים שזה לא באמת מגן עליהם.
המתח שהם נתונים בו בלתי נסבל. כדי להבין עד כמה המצב חמור צריך להכיר את רמת אליהו, שכונה שבה המצב הסוציו־אקונומי נמוך. מתגוררים בה יותר מ־28% עולים חדשים, רובם יוצאי אתיופיה, ולמעלה מ־20% בני 65 ומעלה. הבניינים ישנים, רבים מהם משנות ה־50, וברובם אין ממ"דים ואף לא מקלטים בבניינים. התושבים תלויים כמעט לחלוטין במקלטים הציבוריים.
תגובת ראש העירייה מתפרקת מול המציאות. ברמת אליהו מתגוררים כ־12,700 תושבים. גם לפי הנתונים שמסרה העירייה עצמה קיימים בשכונה 17 מקלטים ציבוריים בלבד. אם כל מקלט יכול להכיל כ־250 בני אדם, מדובר בכ־4,250 מקומות לכל היותר. כלומר גם בתרחיש האופטימי ביותר, פחות משליש מתושבי השכונה יכולים להיכנס למקלט בזמן אזעקה.
אוזן ניסה לרמוז שהביקורת של כרמלי נגועה בפוליטיקה: "אני מבין שמפריע שהעירייה אישרה את הקצאת המקלט לבתי כנסת וזה קורה שנים, ואני בטוח שסיכוי גבוה שגם יו"ר מרצ במועצה אישרה". אך ייתכן שמתוך העולם הפוליטי שבו הוא פועל קשה לאוזן להבין שלפעמים אזרחים פועלים ממקום ערכי בלבד. הנושא כאן איננו פוליטיקה אלא חיי אדם. כרמלי סיפרה שניסתה למצוא אפילו מקלט אחד שבו פועלת עמותה חילונית, כדי למנוע מראש את הטענה שמדובר בהתנגדות לבית כנסת. היא לא מצאה כזה.
לשאלה המהותית, מה נעשה כדי לתקן את הליקויים שעלולים לסכן את חיי התושבים - עד עכשיו לא ניתנה תשובה עניינית.
הישארו עימנו...
התרעות פיקוד העורף