מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של טלטלה כפולה. מצד אחד, מבצע "שאגת הארי" ומערכה ביטחונית מתמשכת, ומהצד השני מערכת בחירות סוערת שמושכת אליה את מרבית הקשב הציבורי. סדר היום משתנה במהירות, אסטרטגיות נכתבות מחדש, והוויכוח הציבורי הולך ומתחדד. בתוך כל הסערה הזאת נמצאים גם בני ובנות הנוער, שממשיכים לחיות, ללמוד ולגדול בתוך מציאות מורכבת במיוחד.
אנחנו רגילים לדבר על בני ובנות הנוער כעל "דור העתיד", אבל האמת היא שהם כבר חיים את ההווה במלוא העוצמה. הם גדלים בתוך מציאות של אזעקות, מלחמה ושיח ציבורי מקוטב, ובמקביל נחשפים דרך הרשתות החברתיות לתמונות קשות ולוויכוחים חריפים שמתרחשים בכל רגע. רבים מהם ראו דרך הטלפון סרטונים שגם מבוגרים מתקשים לעכל, ושומעים סביבם מחלוקות פוליטיות עמוקות ולעיתים גם ניסיונות לערער על עצם העובדות שראו בעיניהם. בתוך כל זה אנחנו מצפים מהם להבין את המציאות, לגבש עמדה, לנהל שיח מכבד ולהפגין אחריות אזרחית וחוסן, ציפייה גדולה מאוד מנערים ונערות שעוד לא סיימו את גיל ההתבגרות.
התשובה לא מתחילה בסיסמאות, אלא דווקא בכנות. צריך לדבר עם בני הנוער בגובה העיניים ולומר את הדברים כפי שהם: כן, היה כאן טבח. כן, הופתענו ונפגענו. כן, היו גם כשלים. אבל, לצד זאת החברה הישראלית הוכיחה שוב ושוב את היכולת שלה להתגייס, להילחם ולשמור על חוסן. מתוך המציאות הזאת צומחת גם האחריות שלנו לבנות קדימה.
המסר החשוב ביותר לנערים ולנערות הוא שהם אינם רק צופים במציאות, הם חלק ממנה. המאבק על דמותה של החברה הישראלית ועל עתידה של המדינה אינו שייך רק למבוגרים. גם להם יש תפקיד.
כדי שזה יקרה, עלינו כחברה לפנות מקום אמיתי לשאלות, לספקות וגם לכעס. בני ובנות הנוער זקוקים למרחב שבו אפשר לדבר על המציאות כפי שהיא: על המורכבות, על המחלוקות וגם על התחושות שהיא מעוררת. חינוך לחוסן אינו מתבסס על השתקת מחלוקות אלא על היכולת לנהל אותן באחריות. לפעמים התפקיד שלנו כמבוגרים הוא לא למהר לתת תשובות, אלא פשוט להקשיב ולתת מקום לשיחה אמיתית, גם כשהיא מורכבת ולא נוחה.
אבל חוסן אינו נבנה רק דרך שיח. פעמים רבות הוא נוצר דרך עשייה. דווקא בתקופה של חירום רואים כיצד בני ובנות נוער לוקחים חלק בהתנדבות בקהילה, ביוזמות סיוע, בהובלת פעילות לילדים צעירים ובאחריות חברתית בתוך בתי הספר והיישובים שלהם. רגעים כאלו, שבהם נותנים לנוער מקום לפעול ולקחת אחריות, הם הרגעים שבהם נולדת תחושת המסוגלות, אותה אמונה בסיסית של אדם צעיר שיש לו כוח להשפיע על המציאות ולא רק להיות מושפע ממנה.
ובצד כל זה, חשוב גם להכיר במאמץ הגדול שנעשה בתקופה הזו במערכת החינוך, ברשויות המקומיות ובארגוני החינוך הבלתי פורמלי. בתוך מציאות מורכבת, מורים, מדריכים ואנשי חינוך מנסים להמשיך לפגוש את בני ובנות הנוער וליצור מרחבים לשיחה. מקום שבו אפשר לדבר על מה שקורה סביבם, לעבד את המציאות ולחזק את תחושת השייכות והאחריות כחלק מהחברה הישראלית.
המאמצים האלו מזכירים לנו שהובלת בני ובנות הנוער אינה מוטלת על גורם אחד בלבד. בתקופה שבה החברה הישראלית מצויה בעומס רגשי ופוליטי גדול, האחריות הזו מתחלקת בין הבית, בית הספר, הקהילה וגם המרחב הדיגיטלי שבו הם חיים. אם אנחנו רוצים דור שמאמין במדינה שלו ומוכן לקחת אחריות על עתידה, אנחנו צריכים לתת לו מקום כבר עכשיו.
במיוחד עכשיו, כשהמדינה נמצאת בין בחירות למלחמה, האחריות שלנו אינה רק להגן על בני ובנות הנוער מהסערה, אלא לתת להם את הכלים והמרחב לפעול בתוכה. החברה הישראלית של מחר תעוצב מהמקום שניתן לבני הנוער כבר היום.
התרעות פיקוד העורף