"שנים חיינו פה עם ההבנה שיש מולנו איום איראני משמעותי שהחיסול שלו הוא פסגת השאיפות", אומר רבי היום. "לאורך הזמן שמענו את ראש הממשלה ואת שר הביטחון מדברים על תקיפה באיראן ואת אנשי הביטחון עוצרים אותם מכל מיני סיבות. ואז הגיע עם כלביא, ובתוך כמה שעות, בקלות בלתי נתפסת, שמיה של איראן כבר לא היו בשליטתה. זה היה סוג של אוקסימורון, מישהו בעצם בנה פה דימוי שבכלל לא עמד במבחן המציאות".
הם לא הקשיבו למשטר שאמר להם, תישארו בבית, זו רק תעמולה של הציונים. כשראיתי את זה, הבנתי שני דברים, האחד, שהמשטר איבד את ההילה הבלתי מנוצחת שהייתה לו בעיני ציבורים גדולים באיראן וגם במזרח התיכון. זה לא היה אובדן אמון, כי את האמון במשטר העם איבד לפני זמן רב, כשהוא הבין שהמשטר מתייחס אליו כאויב. זה היה אובדן ההבנה שהמשטר בלתי מנוצח".
"פתאום נפתח חלון רחב לתקווה ולסדר יום אחר אצל הרבה מאוד איראנים, דווקא בגלל שחולשתו של המשטר נחשפה על ידי השטן הגדול והשטן הקטן שהמשטר סימן אותם כחלק ממלחמת הדת והבטיח לחסל ולהשמיד אותם. כי פתאום שני השטנים לכאורה האלה עושים בטהרן כבתוך שלהם".
"לקחתי את הספר וחיברתי אותו לזרם החשמל של המציאות"
"עלייתו ונפילתו של משטר האייתוללות" (בהוצאת סלע מאיר) נכתב ביום האחרון של מלחמת 12 הימים. חמינאי הוסיף לאיים במכת מנע, ומומחים טענו שהמשטר הצליח לשקם את מלאי הטילים שלו, אבל פרופ' עוזי רבי מאוניברסיטת ת"א, שכיהן כראש החוג ללימודי ההיסטוריה של המזרח התיכון וכראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון, הוכיח שלא רק שהטפיל כמעט הרג את המארח, אלא שמשטר האייתוללות, בדיוק כמו שחזה, החל את המסע אל סופו. בימים אלה, בתזמון פנטסטי, כשמבצע שאגת הארי בשיאו, הספר רואה אור ומתכתב עם האירועים בשטח.
"לקחתי את הספר וחיברתי אותו לזרם החשמל של המציאות", אומר רבי בהתרגשות, "אמרתי אז שהיום מתחילה הספירה לאחור של המשטר, כי משטר שנשען רק על כוח, לא יכול להחזיק יותר מדי זמן, והיום הוכח שאכן הכל מתחיל לקרוס. הדגם של שלטון הלכה, שורש הרע, שהחליף שלטון של מלוכה או פרלמנט, והתבסס רק על ג'יהאד אסלאמי, נסדק והחל ליפול".
הספר פורש את סיפורו של שלטון אידיאולוגי קיצוני שהשתלט בכחש ובברוטליות על אחת התרבויות המפוארות בעולם, דיכא עם שוחר חירות תוך כדי ניסיון להשליט עצמו על המזרח התיכון והעולם כולו, והביא אותו אל סף ייאוש. ההיסטוריה מלמדת שמשטרים גוססים לא יורדים מהבמה בחן, הם נגררים ממנה, בועטים לכל עבר זמן רב לאחר שסופם קרב.
רבי מביא כדוגמה את קרבות המשטר הנאצי בסטלינגרד ובקורסק, שנתיים לפני סיום מלחמת העולם השנייה, כשבעולם עשרות מיליוני הרוגים וגרמניה הנאצית כבר הובסה אסטרטגית, כנקודת מפנה שבה ההפסד היה לבלתי הפיך. ולמרות זאת המלחמה נמשכה וערים כמו דרזדן נכתשו לעפר. המנהיגות הגרמנית המשיכה להילחם ולהיאבק בנפילתה הצפויה, לא כי היה לה מה להפסיד אלא כי היא לא יכלה לעכל את המציאות. "אחרי עם כלביא הבנתי שאיראן נמצאת בדיוק בנקודה הזו", אומר רבי. "מלחמת 12 הימים הייתה הסטלינגרד שלה".
"זה מה שמסוכן במשטרים ובתנועות הללו, שקוראים את המציאות באופן מעוות. ולכן צריך לזכור שגם אם עושים איתם הסכם, הם מנצלים את הזמן להשתקם ולשוב ולצאת נגדנו בהמשך. זו האמת הנצחית. ואם אנחנו לא מבינים אותה וממשיכים לחפש בתנועות חמאס ואיראן וחיזבאללה קולות אחרים וסיבות ופנטזיות שאולי נתגמש ונתפשר ואולי נראה להם מאיפה החמאה מרוחה, יתברר לנו שזה לא מביא לשום מקום".
"הראשון, כשהניחה שמשטר אמריקאי הוא בעל אורך נשימה קצר ביותר וגם כאשר הוא יפעל נגדה, מהר מאוד הוא יצטרך לסגת, כי טראמפ יהיה מותקף מבית ומחוץ. הטעות השנייה של האיראנים הייתה להכניס את כל באי עולם בעובי הקורה".
"כאן אנחנו כבר רואים את אובדן השליטה של איראן. הטעויות האלה הפכו אותה ממדינה שמותקפת על ידי ארצות הברית וישראל למצורעת. כל מדינות ערב שהיו נגד התקיפה מתוך אינטרסים אחרים, הבינו שאיראן היא בעיה ושצריך להחליף את המשטר שלה".
"לשרת את העם ולהביא לגאולתו"
חומייני ניצל את מצב המלחמה לביסוס שלטון יחיד ולחיסול יריבים פוליטיים. הוא הוביל הוצאות להורג המוניות של אסירים באמצעות ועדות מוות, דיכא ארגונים כמו המוג'אהדין ומפלגות קומוניסטיות ששיתפו פעולה עם המהפכה בתחילה ונתפסו מאוחר יותר כבוגדים, ואף פרסם פסק הלכה סודי המורה "לטהר" את בתי הכלא מאויבים פנימיים.
דרך אתוס הסבל וההקרבה חומייני הצליח לגייס דור אזרחים שראה במושג "השהיד החי", שדוגל במוות אידיאולוגי, את פסגת השאיפות. בעוד חומייני היה האדריכל, יורשו עלי חמינאי היה המבצע והמקצין של פעילותו. הוא היה מזוהה עם קו שמרני, קיצוני ואנטי־ישראלי תקיף יותר והוא האחראי לביסוס משמרות המהפכה ותוכנית הגרעין ולחיזוק "ציר הרשע" במזרח התיכון.
אם חומייני נהנה ממעמד של "אייתוללה עליון" בעל כריזמה דתית עצומה, הרי שחמינאי ביסס את סמכותו בתחילת שלטונו בעיקר באמצעות נאמנות למשמרות המהפכה ודיכוי מחנות רפורמיסטיים מבית.
רבי מתאר את חמינאי כשליט שלא למד את טבעו של הכוח מתוך ספרי הלכה, אלא מתוך תאי חקירה והבנה חדה של יחסי אדון־נשלט והכרה שמי שאינו נטמע במנגנון, נמחץ על ידו. חמינאי על כן היה זהיר הרבה יותר. הוא למד לזהות סכנות מראש, לחשוש מהתארגנות עצמאית, ולראות בכל חריגה סימן להתפוררות.
"הקריאות 'מוות לאמריקה, מוות לישראל', שהושמעו מאז ימי חומייני כפולחן מהפכני קבוע, הפכו תחת אחמדינג'אד לאבן יסוד של שפת המשטר. הן היו סיסמה פוליטית שאיחדה את ההמונים וחיזקה את המשטר דרך העם, כי הן הוכיחו לעולם שהרפובליקה האסלאמית לא נרתעת מהתגרות מתמשכת באויביה המרים. אל תוך הקשר זה שולבו שוב ושוב אמירות על ישראל כ'ישות ציונית' וכ'גידול סרטני'".
שלטון האייתוללות פעל כגוף שניזון מהעם. הוא החזיק בתפיסת עולם ובערכים המנוגדים בתכלית לצביונו של הציבור שעליו כפה את עצמו. במשך עשורים המשטר התחזק באמצעות השלטת פחד ואימה, אלימות ברוטלית ושיטות פעולה שונות, שבראשן הקמת משמרות המהפכה, ששלטו בכלכלה ובצבא, לצד יצירת כוח אזורי אימתני באמצעות שלוחות כמו חיזבאללה, החות'ים והמיליציות בעיראק.
ההשלכות היו הרות אסון. רבי מביא בספרו נתונים על האוכלוסייה באיראן המתארים חברה בשלבי גסיסה: בסוף ימי השאה, איראן הייתה מדינה חילונית עם שיעור פריון העומד על 6.5 ילדים לאישה. פחות משני דורות לאחר מכן, בשנת 2023, הנתון צנח ל־1.7 ילדים. צמצום ילודה הוא ראיה לכך שהחברה האיראנית איבדה את הרצון לחיות דרך התאבדות דמוגרפית, שמקורה באובדן האמונה בעתיד טוב יותר.
אינדיקטור נוסף לייאוש של העם האיראני שרבי מתאר בספרו הוא נגע הסמים. מאז תחילת המאה ה־20 איראן מחזיקה בשיעורי השימוש בסמים קשים מהגבוהים בעולם. גם זה מעיד על ייאוש.
הקריסה הדמוגרפית התרחשה בהלימה מלאה לקריסה הכלכלית באיראן. "בתקופת השאה, התוצר לנפש באיראן עמד על כמחצית מזה של ישראל והיה שקול לערך התוצר של ערב הסעודית", אומר רבי. "כיום הישראלי הממוצע עשיר פי 15 מהאיראני, והסעודי עשיר מהאיראני פי 8. המשטר הפרזיטי הפך את העם לאנמי מכל הבחינות. הוא ניזון ממנו כל עוד הוא היה יכול למצוץ את לשד עצמותיו, כמו ערפד, עד שהגיע למצב שהביא אותו לאפס כוחות. אין יותר מה לקחת מהעם. הפרזיט הרג את הקליינט".
"לעומת זאת היא הסתכלה על פקיסטן שיש לה גרעין, ועל צפון קוריאה, שמחציפה פנים נגד המערב, וניצלה את הנאיביות של הנשיאים האמריקאים שהאמינו לה ולא חסמו אותה מלהפוך למדינת גרעין. איראן רצתה להיות פקיסטן וצפון קוריאה".
"עד לפני כמה שנים השלטון נהנה לפחות מהסכמה של רוב האיראנים, גם מתנגדי משטר, שהמערב רוצה לבלום את איראן. רק שהמשטר הזה, בקנאותו וחמדנותו, כל כך השניא את עצמו על העם, שהוא איבד גם את בדל הלגיטימציה הזה. היום השאלות על הגרעין כבר לא רלוונטיות לציבור האיראני, כי מבחינתו המשטר הוא האויב הגדול ביותר וצריך להפיל אותו".
הקונספציה האיראנית
עם נפילת סוריה, איראן מצאה את עצמה מבודדת. בראשית 2025 נכנס לתמונה הנשיא דונלד טראמפ, ששב לבית הלבן כשהוא נחוש להבהיר כי תקיפת ישראל כמוה כתקיפת אמריקה.
מהמקום הזה החל מבצע עם כלביא. איראן, שנלחמה במשך עשורים דרך שליחי טרור כדי לשמור על השקט בגבולותיה, מצאה את עצמה מול מתקפה ישראלית־אמריקאית, ונאלצה להגיב בגלוי. זה היה הקטר שהניע את ההפגנות והמחאה העממית שפרצה חודשים אחדים לאחר מכן.
המונים יצאו לרחובות ומחו גם אם הבינו שהדבר יביא למותם. ואכן, כשבוע לפני תחילת מבצע שאגת הארי, טראמפ פרסם את המספר הרשמי של אזרחים איראנים שנרצחו על ידי השלטון במהומות האחרונות: 30 אלף איש.
ועדיין, אף שהבטיח למפגינים שהעזרה בדרך, טראמפ לחץ על המשטר לנהל עימו משא ומתן. "ראינו את טראמפ מנסה להשיג עסקה גדולה בז'נווה בזמן שנתניהו הזהיר שמדובר בהונאה ובניסיון למשוך זמן", אומר רבי. "רק כשהבין שאין נכונות אמיתית לאפס העשרה ופירוק הטילים, הוא פנה לאופציה הצבאית".
"האיראנים קוראים לטראמפ 'האיש עם הכרבולת הצהובה'. המשמעות מאחורי הכינוי היא שטראמפ הוא איש שאנחנו לא באמת מבינים אותו. כי איראן התרגלה במשך עשרות שנים להאכיל מנהיגים מערביים בלוקשים ולחתום איתם על הסכמים שייתנו להם שקט לייצר מפלצות לעתיד. ככה נולדה איראן. לא אצל טראמפ. טראמפ חושב עסקית ומדבר ילדותית. הוא אומר קצר ופשוט וברור: חבר'ה, אם לא תעשו את מה שאני מבקש מכם, יהיה לכם רע מאוד".
"ואז הוא מנתח את מצבו וחושב, מה עדיף, שנסכים ונרד מהבמה, או שתהיה מתקפה, ואנחנו הרי מכירים את טראמפ, הוא לא ירצה להיגרר למלחמה ארוכה כי הוא יחשוש להסתבך עם הציבור שלו ועם העולם הנאור. אז עדיף להיכנס למערכה לא קלה, להוריד את הראש, לקבל מכה בכנף ואחר כך לעמוד על הרגליים. מבחינת המשטר, לא משנה כמה אנשים ייהרגו וכמה נזק ייגרם במבצע שאגת הארי. בעיניו, בדיוק כמו חמאס בעזה, אם הוא יצליח לעמוד על הרגליים אחרי המתקפה, הוא ניצח".
"האימפריה האיראנית מיטלטלת כספינה בלב ים"
פרופ' רבי סבור שהדרך לעתיד חדש עדיין רצופה מהמורות. "גם ביום שבו יקרוס שלטון האייתוללות, עדיין העם האיראני ייאלץ לעקור מהנהגתו מוקדי כוח מסואבים כדי שלא יישאר שם חס וחלילה כאוס נטול ראש", הוא מזהיר.
"אבל הדבר החשוב שצריך להבין בשלב הנוכחי הוא שהצעד המשמעותי כבר נעשה, והכוח המוגבר של איראן שאפשר לה להפיל את חיתתה נפגע אנושות. כבר עכשיו איום גדול הוסר מעל ראשו של המזרח התיכון. זו לא רק איראן, גם חמאס וחיזבאללה, שחיים מהמנוע האיראני, נחלשים מאוד. ולא צריך לדמיין הרבה כדי להבין איך ייראו החות'ים כשהשלטון באיראן יתנהל בסדרי עדיפויות אחרים".
"אז זה ייקח זמן, בגלל שאף אחד לא רוצה שהאזרחים ייפגעו. צריך לעבוד בפינצטה, להכות מכות זהירות, כירורגיות, בבסיסים של הבסיג', בסמלי שלטון תודעתיים כמו רשות השידור הממלכתית ובמקומות אופרטיביים כמו בתי הכלא הידועים לשמצה".
"צריך להחליש כל מה שמדכא אזרחים שיכולים לצאת החוצה, כל מה שמקצץ להם את הכנפיים, כדי שכבר לא יהיו ברחובות מחזות של רוצחים שכירים ואנשי משמרות מהפכה שטובחים במפגינים. להפך, יהיו כוחות חמושים שיעזרו לציבור מתוכו, כי מישהו ייצר את התשתיות הללו מראש".
"אני מאמין שחלק ניכר מהכוח יעבור לצבא ולאלו שיהיו אחראים על הניהול השוטף, אבל אף אחד כבר לא יוכל לבנות כוח דומיננטי ולהעניק אותו לקבוצה אחת צרה. אולי זו תהיה דיקטטורה צבאית, אבל לא דיקטטורה דתית שסובלת מתסמונת של אני ואפסי עוד ויוצרת אסונות גדולים לעמה בעקבות הרפתקאות הזויות ומעוותות".
"צריך לזכור שגם עם דיקטטורה צבאית כמו בהרבה מקומות בעולם אפשר לנהל עסקים. המלך בירדן הוא לא דמוקרט, גם באבו דאבי אין דמוקרטיה, א־סיסי ודאי שאיננו דמוקרט, אבל לעמים של השליטים הללו יש סדר מופתי, חינוך ורווחה".
"אני לא פוסל אפשרות שכאשר הדברים יגיעו אל הישורת האחרונה, יהיו רבים מהשלטון שייקחו את הכסף והמשפחה ויברחו. ויהיו כאלה שארצות הברית וישראל ידברו איתם בחשאי, או למשל ירקמו איתם דילים דוגמת כניעה ללא פגיעה בתנאי שיעשו עסקים רק עם חברות אמריקאיות. בתוך המשטר האיראני יש הכל מהכל".
"אם זה יקרה בקרוב, צריך יהיה לשאת אותם על כפיים. אבל גם לפני כל זה, אפילו בנקודת הזמן הזאת, כבר אפשר להגיד שאנחנו באופרה אחרת. וזה נותן תקווה. כי עד לא מזמן אמרו שכשהעולם החופשי הולך לישון את שנת הדובים הערבה שלו, הוא לעולם יתעורר למצב שבו אי אפשר לנצח גופים רעים".
"אמרו, אי אפשר להכניע את חמאס, את חיזבאללה כי הם רעיון, אידיאולוגיה, והנה אנחנו רואים שאפשר להכניע את הרוע ולהניס את החושך. אני אומר, תמיד יישארו פונדמנטליסטים באיראן, אבל הם כבר לא יקבלו את ההחלטות. וזה המסר החשוב ביותר לעולם בהפלת האייתוללות: מי שעושה שימוש ציני בדת, בסופו של דבר מתרסק".
התרעות פיקוד העורף