ראשית, רבות מהנשים נמצאות בבית עם התוקף, לעיתים בממ"ד או במרחב מוגן אחר, ולכן אינן יכולות ליצור קשר ולבקש עזרה. שנית, במצב של מלחמה נשים רבות מרגישות לעיתים שהמצוקה האישית שלהן "קטנה" בהשוואה לחזית הלאומית. אז מה, לבוא עכשיו ולהתלונן על הבעיה שלהן? למשטרה יש ודאי עיסוקים חשובים יותר.
המספרים לא משקרים
הנתונים מהשנים האחרונות אכן מצביעים על דפוס קבוע: לפני 7 באוקטובר התקבלו בקו החם בפורום כ-312 פניות בחודש בממוצע. בתחילת המלחמה נרשמה ירידה של כ-37%, אך לאחר החזרה לשגרה חלה עלייה חדה של כ-120% לכ-680 פניות בחודש.
גם לאחר 12 ימי מבצע עם כלביא נרשמה ירידה של 22% לעומת התקופה שלפניה, אולם לאחר המלחמה ועד לתחילת המערכה הנוכחית עם איראן עלה מספר הפניות לכ-680 בממוצע בחודש. מדובר בעלייה של 118% לעומת התקופה שלפני 7 באוקטובר. כבר עכשיו מזהים בפורום מיכל סלה ירידה בפניות מאז שאגת הארי.
השבוע תועד במקרה, ממש במקרה, גבר שתקף באלימות את אשתו - מורה שניהלה שיעור זום מביתם לעיני תלמידיה. במהלך התקיפה, שבה פצע אותה בראש ושבר חפצים, כנראה שכח שהוא מתועד בזום הכיתתי. לאחר שנעצר, טען שעשה זאת "בשל קנאה".
אבל מה אפשר לעשות כאשר ברור שלא ניתן לנטר בזמן אמת 99.9% מהמקרים? בראש ובראשונה - לעורר מודעוּת. אנשים ממילא צמודים לניידים. אפשר וצריך להרים קמפיין סושיאל רחב. משרדי הממשלה הרלוונטיים חייבים לעשות זאת, ולא רק באמצעות תשדיר בודד של משרד הרווחה שעולה פעם-פעמיים בערב.
צריך גם לעודד שכנים להתערב. ארגוני נשים ורשויות מקומיות יכולים להוביל קמפיין בתוך המקלטים והמרחבים המוגנים הציבוריים, שיעודד נשים לפנות לעזרה שתחזק אותן ותזכיר שגם הן זכאיות למרחב מוגן.
שנת 2025 הייתה שנה מדממת בתוך הבתים. 31 נשים נרצחו בביתן, זו עלייה של 82.35% ברצח נשים במשפחה. 17 נשים נרצחו במשפחה בנשק חם - 13 נשים ערביות ו-4 יהודיות - עלייה של 1,600% ברצח נשים במשפחה באמצעות כלי ירייה.
המספרים לא משקרים. אנחנו לא יודעים מתי תסתיים המלחמה, וחייבים להניח שמיד בסופה נראה זינוק בפניות נשים לעזרה. עדיף להיערך עכשיו לפני שהשקט המדומה הזה יהפוך לעוד כותרת על אישה שנרצחה בביתה.
התרעות פיקוד העורף