דז'ה וו. במרץ 1983 שירתי במילואים בעיר צור שבלבנון. גויסתי לחמ"ל רפואה, אבל לא היה מה לעשות בי, אז סופחתי כסמב"ץ ליחידת הסיור של חטיבה 300. המחנה היה ארעי, בשטח של מבנה רב-קומות בשליטת צה"ל, שהושמד כחצי שנה לפני כן בפיגוע טרור. שלושה אוהלים, אחד מהם שימש כחמ"ל, שני נגמ"שים ושלוש מכוניות מרצדס לבנות, ששימשו את הלוחמים למעצרים של מחבלים ופעילי טרור, על פי הנחיות השב"כ.
הייתה שם סוג של שיגרע. פותחים ציר עם הנץ החמה עד נקורה, תוך כדי ירי מוטרף לצידי הדרך, כדי למנוע מהמחבלים להניח מטעני צד, וחזרה למחנה, 11 ק"מ לכל כיוון. זו הייתה שיגרע נעימה, אם כי מטמטמת. הייתי היהודי היחיד בצוות, מבוגר בשנתיים-שלוש מהרוב המוחלט של הכוח, אבל החבר'ה התייחסו אליי באופן מדהים.
בכל בוקר סביב השעה תשע, הייתי אוסף מהטבח עגבנייה, מלפפון, פלפל ירוק ובצל, וחותך לי סלט קטנטן ומערבב אותו עם גבינה לבנה. בהמשך הכנתי לי מקושקשת משלוש ביצים ובצל מטוגן, וכמובן כוס מים עם לימון סחוט. זו הייתה בשבילי ארוחת גורמה שנמשכה שעה והייתי מבסוט חאלס מהחיים.
כדי לסדר את הראש, הייתי מטפטף שתי טיפות של האש-אויל (שמן שמופק מחשיש) על סיגריה טיים, והשתדלתי לעוף נמוך, כי לא היה לי הרבה מה לעשות עם עצמי, מול כל הרחשים והקשקושים של מכשירי הקשר. ברקע היו קולות ירי של שתי חמולות בצור שהתקוטטו ביניהן כל בוקר. כשהירי התגבר, היינו נשכבים על תלולית השכפ"ץ החולי שהקיף את המתחם, ומקשיבים לכלי הרכב שנעו על הכביש הדו-מסלולי צפונה ודרומה.
סביב השעה 12 הירי של החמולות היה נפסק. זה היה הזמן למקלחת. חמוש במגבת ובתיק רחצה חום מעור, צעדתי לפחון ששימש כמקלחון. אבל ביום אחד השגרה הפכה לשיגרע אמיתית. שני רכבים נפגעו ממטען צד במרחק של כ-200 מטרים מאיתנו. את הבום וזעקות הנפגעים קשה לשכוח.
סיפרתי את הסיפור הזה לכיפוש בבוקר. קדם לסיפור הליך קצר של הדחה מהאחריות הביטחונית על הבית. תפקידה כלל לוודא יקיצה שלי ושל גיאצ'ו הצדיק, וכמובן ליווי שלנו למקלט, כי אנחנו עם עיניים עצומות בשעות אלה. אנחנו גם לא שומעים את האזעקות וההתרעות. לכיפוש יש שמיעת יתר, בניגוד אליי, שאני חצי חירש, לכן היא מונתה לתפקיד. אבל היא לא העירה אותנו לאחת מהאזעקות, בנימוק שלא הגבנו לה. פסלתי את הטיעון הזה מיד בשימוע, שללתי ממנה את הסמכויות, אבל לא את הדרגה
"המומחויים הגדוילים"
בדקתי את הסלולרי וראיתי שבגבול הצפון לא השתנה כלום ארבעה וחצי עשורים. אומנם במלחמת לבנון הראשונה לא היו טילים בליסטיים ו/או ארוכי טווח, רק קטיושות ופצמ"רים, אבל אנחנו עדיין לא יודעים לנצח. יש לנו כל האמצעים הדרושים לחסל את הנגע הזה שקרוי חיזבאללה, אבל אנחנו רק מספרים לעצמנו סיפור, שבו אנחנו מנצחים. רק שהמציאות שונה לגמרי.
"המומחויים הגדוילים" טוענים שזה הזמן לפירוז של חיזבאללה ממאות יישובים בלבנון. אם זה לא היה עצוב, זה בטח היה מצחיק. את הדאחייה עוד לא הפכנו לאבק בבור אחד גדול, כדי שהרובע הזה לא יוכל להיות מיושב ביובל השנים הבאות, שרק הפינוי של ההריסות יימשך כחמש שנים. דובר צה"ל עוד מתלבט אם פגענו להם ב-50 רבי-קומות שם או רק ב-35 כאלה, אבל הארכיון זוכר הכל.
בכל פעם שאני שומע את המושג "פירוז", אני נזכר פתאום בעוד ארגון טרור, חמאס, שאנחנו מפרזים אותו כבר שנתיים וחצי. אבל בגלל שהוא לקראת או בתהליך של פירוז, הוא מתעצם בכל יום. על הדרך המחבלים שוחטים כל מה שמפריע להם בדרך, לוקחים חאווה של כ-20% בממוצע מכל משלוח "הומניטרי" לרצועה, והעסקים שם ממש סבבה אגוזים – הם לא שוקלים להוציא את המחבלים לחל"ת, כי עושים שם ימבה כסף מהפירוז. אז איך בדיוק מפרזים? אולי פשוט נכבוש את כל השטח 10 ק"מ צפונית לליטני, כדי לקבוע עובדות בשטח? מדוע הלוחמים שלנו חייבים לספוג אש ונ"ט?
אבל אני רק מתחפש לגנרל, אני לא בדיוק אסטרטג וטקטיקן. אני בסך הכל כסיל שיושב במקלט, או נשען על הקיר בחצר ורואה שבלילה אחד חיזבאללה שיגר 200 טילים ורקטות. 60% מהסחורה חצתה את קו הגבול בצפון, כל תושבי קו העימות מהים עד אצבע הגליל חיים במקלטים וממ"דים (למי שיש, כן?) יום-יום כל היום. אבל היי, אנחנו מנצחים בכל יום.
אנחנו במבצע "שאגת החנינה", אבל יש לנו אפעס בעיה קטנה. חיזבאללה והפרסים לא רוצים להיכנע, נעבעך. חיל האוויר שלנו עושה עבודת קודש באיראן, אבל זו ארץ גדולה, פי 75 מכתריאליבק'ה. איך בדיוק מחליפים שם משטר, בהפצצות מהאוויר? כאשר האויב לא סופר אותך בכלל, ובבית הלבן החלה כבר הספירה לאחור לשריקת הסיום.
האמריקאים כבר שפכו באיראן מעל 20 מיליארד דולר. כמה כסף הם עוד ישפכו כאן? ואם המשטר באיראן לא ייכנע, מה הלאה? מה המטרה? מה החלופה? מהי ברירת המחדל? מה קורה עם האורניום המועשר? מהיכן הגיע הנתון של 460 ק"ג? זה ודאי? אולי זה רק 300 ק"ג, או פחות? ואולי זה הרבה יותר? אין תשובות מוחלטות, אבל יש הרבה הערכות ואולפנים שופעי כל טוב, עם ימבה "מומחויים", שאף אחד ואחת מהם שם לא משתמשים בשתי מילים חשובות בשפה העברית: איני יודע/ת.
מאחזים באיראן
אהבתי את הימים הראשונים במבצע "שאגת החנינה", שבהם המנהיג העליון שלנו לא אפשר לנתיניו בגועליציית האפסים להתבטא. אבל אחרי שמונה ימים, השתיקה הייתה קשה להם והם התחילו לקשקש. "היממה הקרובה תעצב משמעותית את המשך המערכה בלבנון. חיזבאללה מביא במו ידיו את סופו". אני דווקא אהבתי את המסרים בתחילת העימות: "חיזבאללה נפל למלכודת שטמנו לו". חחחח... איפה זה המלכודת? הרי מדובר בשהידים, מורעלים באמצעות דת פסיכית, שלא מפריע להם למות בכל שעה ביום. אז איפה המלכודת?
ויש גם הודעות מעודדות לציבור. כמו זו של סמוצ'קנע גרנד-מייזר, בהתייחסות לאיראן: "יש לנו את כל הזמן שבעולם". וואללה? אין-אין-עליו, אנחנו כבר אופטימיים. אגב, בריאות ורק בשורות טובות לבנו, לוחם גבעתי שנפצע בלבנון. אבל כל עוד סמוצ'קנע לא מאיים להקים מאחזים באיראן עם גרעינים תורניים, אני באמת רגוע. יש כאן רק בוחן מציאות לקוי.
אנחנו לא קובעים כלום, גם לא זמנים. ברגע שדונלד שלנו יתחיל להשתעמם מהאירוע, והסקרים בציבור האמריקאי לא יצביעו על עלייה משמעותית בתמיכה במלחמה, הוא מפסיק לנו את הזרם באיראן. מי שמחפש דוגמית, ימצא אותה בלבנון. דונלד לא מתיר לנו לפגוע בתשתיות בביירות וסביבתה, כמו נמל התעופה, נמלים ימיים, תשתיות חשמל ועוד. ברגע שהוא יאמר: "אז, יאללה ביי", גיים-איז-אובר.
מבוא להונאה
הגעלט הגועליציוני הוא שוד אומנותי בפני עצמו. אי אפשר להתחרות ביידעלך בתחום הזה. מספרים לנו שקרים לבנים, שהגעלט הזה יסתכם ב-5 מיליארד שקל. אבל כמה ממכריי שמבינים בק-ל-ק-ל-ה מסבירים לי בנחת: "אם זה ייגמר ב-7 או 8 מיליארד, אתה לא תדע. ולעיתים אי-הידיעה ממש עוזרת להכיל את האירוע".
אז קודם ולפני הכל, הגדלת תקציב הבטלה של החניוקים ב-1.6 מיליארד זוזים, ללא לימודי ליבה, אצל החניוקים האשכנזים שאוהבים להתנדנד על פארש סמוך לסטנדר. למזרחים של ש"ס יש גם מוסדות, בכל זאת הם למדו את תורת העושק אצל הרב ש"ך, אז גם להם יהיה מיליארד. לפחות הם לומדים ליבה.
מה עוד נותנים לערימת הבטלנים? 77 מיליון לתרבות יהודית חרדית. שו האדא? הם לא מקבלים געלט קוידש רק כדי "והגית בו יומם וליל"? איפה נכנס פה קיינע תרבות, מי אוכל את החאווה הזו? הא, יש לנו גם רשות לפיתוח המגזר החרדי, עוד חאווה קטנה שתמומן ב-78 מיליון זוזים. יש כמובן זהות יהודית, לא מספיק חוק הלאום וכפייה חרדית, צריך לטפח גם זהות. החטיבה להתיישבות תקבל מתונ'ס בסך 138 מיליון שקל ועוד כ-100 מיליון לבזבוזים ביו"ש, במסווה שקרי של הוצאות על ביטחון. נכון שזה לא מספיק? אז לרשויות ביו"ש תיתן אורית "הנזל וגרטל" סטרוק מתונ'ס בסך 87 מיליון לבזבוזים תכופים. על מה? "מרכיבי ביטחון". הג'מעה שם משקרת כמו שהיא נושמת.
אז הייתה לנו זהות יהודית, שזו הונאה לשמה, אבל יש גם מורשת יהודית, שזה מבוא להונאה. יש לה גם משרד ממשלתי, מיותר ופסול, שטרם נבדק בידי מבקר המדינ'ע, אז נותנים להם 160 מיליון שקל, כי כסף הרי יצא מהאופנה, לשימור אתרים. בטח איזה בית של באבא-בובה לפני 499 שנה. הא, יש עוד 56 מיליון לחינוך יהודי (משרד החינוך עם התקציב השני בגודלו הוא לחינוך לא-יהודי?) ועוד 25 מיליון שקל לגרעינים משימתיים. איך בא לי שיהיה לי גרעין כזה, ואני אגנוב מהציבור כל שנה איזה מיליון בשביל להיות "משימתי".
יש גם חיזוק הזהות היהודית, שכנראה סובלת מחולשתיות אפעס, אז מחזקים אותה ב-56 מיליון שקל. כל זה בטח לזריקות 12-B לזהות, שתתחזק קצת. לנוער הגבעות, שנקרא התיישבות צעירה, נותנים מענקי למידה איך לפגע בפלסטינים, מהר ויעיל, רק 50 מיליון שקל. עמותות לתרבות יהודית, איך לא, רק 30 מיליון שקל.
לא יהיה חוק גיוס בכנסת ה-25. לא ציפיתי שיהיה כאשר צ'רצ'יל מינה את בועז ביסמוט לטפל בסוגיה. אז עכשיו יש סנקציות, אבל מי בדיוק יממש אותן? מתישהו נלך לבחירות, ואין אדם אחד בגועליצייה שמוכן להרגיז את החניוקים, במיוחד צ'רצ'יל שלנו. אז יעצרו כמה עריקים, יהיו קצת הפגנות, הם ישוחררו. על הדרך יגייסו עכשיו עוד עשרות אלפי מילואימניקים, כי סופסוף ישראל כ"ץ שואף לספח שטחים מלבנון. ומי יספח אותם בדיוק, החניוקים? לא, מאמש-מאמש לא. הם יגיעו רק לשלב החלוקה, אם יהיה איזה דיבידנד מהסיפוח הזמני.
אין ספק כלל. אנחנו בניצחון מוחלט. הכיפות מנצחים את החילונים.
האנומליה הזו דומה להוצאת צו איסור פרסום לבקשת המשטרה, שבאופן טבעי מגיעה לזירה אחרי ביצוע פשע ו/או פיגוע ביטחוני. השוטרים רק בדרכם לזירה, אבל המידע מתפרסם ברשתות.
בנוסף, הציבור אינו מאמין למידע מעובד, מסונן ומסונתז מהסוג של הצהרות דובר צה"ל. משרד בינוני של אסטרטגיה טיפשורתית היה עושה את העבודה הרבה יותר טוב, אם היה נגיש לחומר – בכל שעה – לא פעם אחת ביום.
אז די. הגיע הזמן שצה"ל יבחר את הקרבות שבהם הוא מעוניין לנצח. בקרב על התודעה צה"ל הפסיד בתחילת האלף הנוכחי. לא רק שהפסיד, הוא מובס מדי יום..
התרעות פיקוד העורף