זה היה הרקע להקמת ארגון האומות המאוחדות (או"ם), שקם במקום ארגון חבר הלאומים שקדם לו. במרכזו של מוסד זה ניצבת מועצת הביטחון, שעליה הוטל להבטיח את השלום. במועצת הביטחון ניתנה זכות וטו למעצמות הגדולות. ההנחה הייתה שהן יוכלו לשתף פעולה, כפי שעשו במלחמה. היעדר שיתוף פעולה הופך גוף, שיש בו יש זכות וטו לשני הצדדים, למשותק וחסר אונים (כך גם קורה כיום אצלנו בכל הנוגע לבחירת שופטים לעליון). אבל התקווה להמשך שיתוף הפעולה בין ברית המועצות למדינות המערב נגוזה, והשגת הסכמה במועצת הביטחון בנושאים המרכזיים הפכה כמעט בלתי אפשרית.
בינתיים העולם השתנה במהירות. המעצמות האירופיות הקולוניאליות ויתרו בהדרגה על מרבית המושבות שלהן. מדינות אירופה חדלו להיות אימפריות. באו"ם יש רוב למדינות שאינן דמוקרטיות, ומועצת האו"ם לזכויות אדם נשלטת בידי מדינות שזכויות האדם הן מהן והלאה.
אירופה המערבית שינתה את פניה וביקשה להסתגר בשטחה, והשלום אכן הושג בתחומה. באירופה קמו האיחוד האירופי והשוק המשותף. המלחמות האינסופיות על אדמת אירופה המערבית הגיעו לקיצן, ופגה גם האיבה בין צרפת, בריטניה וגרמניה. אירופה המערבית הפכה לפציפיסטית. ההגנה בפני תוקפנות חיצונית, בעיקר מצד ברית המועצות, הופקדה בידי ברית נאט"ו, שנוהלה ונשלטה בידי ארה"ב.
בשאר חלקי העולם התנהלו הדברים אחרת. בשטחים הקולוניאליים שהיו בשטחן של המעצמות האירופיות, היו גם בעבר סכסוכים אלימים בין עמים ושבטים שונים, אולם כל עוד שלטה בהם המעצמה האימפריאלית, היא ידעה לרסנם. כך למשל, היה טרור ערבי בתחומי ארץ ישראל, אולם המרד הערבי הגדול (בשנים 1936־1939) דוכא בידי שלטונות המנדט הבריטיים. לאחר שהשלטונות האימפריאליים פינו את מרבית תחומי שליטתם, הסכסוכים המקומיים פרצו ביתר עוצמה. כך אירע בסכסוך הערבי־ישראלי בעקבות סיום המנדט הבריטי, וכך אירע בהודו במאבק בין מוסלמים להינדים.
לצד הסכסוכים התרחשו מעשי טבח מחרידים דוגמת טבח שבט הטוטסי וטבח דרפור באפריקה. פרצו גם אין־ספור מלחמות, ובהן מלחמת קוריאה, וייטנאם, איראן־עיראק, ומלחמות המערב בעיראק. בצידן התפתחו מלחמות טרור. כל אלה היו מלחמות שאינן דומות למלחמות העולם, והן לא מוטטו את התחושה שהסדר של סוף מלחמת העולם השנייה מחזיק איכשהו מעמד.
תחושת היציבות של הסדר הקיים התחזקה לפרק זמן קצר לאחר קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת. שורה ארוכה של מדינות השתחררו מעולה של ברית המועצות. רבות מהן אימצו משטר דמוקרטי והצטרפו לאיחוד האירופי ולשוק המשותף, והיו שדיברו על ניצחון הדמוקרטיה ועל "קץ ההיסטוריה".
כל זה התערער במאה הנוכחית. בעקבות מאורעות 11 בספטמבר 2001 הכריז הנשיא ג'ורג' בוש על מלחמה עולמית נגד הטרור, וארה"ב כבשה את אפגניסטן. בהמשך כבשו האמריקאים בשיתוף עם הבריטים את עיראק, הפילו את משטרו של סדאם חוסיין וניסו להנהיג משטר דמוקרטי. הפעולה בעיראק אפשרה למשטר הרצחני באיראן להתחזק ולהנהיג טרור ברחבי המזה"ת.
בשנת 2021 נאלצה ארה"ב לפנות את חייליה מאפגניסטן, והטליבאן המוסלמי שב וכבש את המדינה. ניסיון נוסף להנהיג דמוקרטיה, במסגרת מה שנקרא "האביב הערבי", נכשל גם הוא. בשנת 2014 פלשה רוסיה לחצי האי קרים שבאוקראינה וסיפחה אותו. בשנת 2022 חזרה רוסיה ותקפה את אוקראינה ופלשה לשטחה. מלחמה זו לא הסתיימה עד היום.
הסדר העולמי שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה, שבמסגרתו הושג איזון כלשהו בין שתי מעצמות־העל, ארה"ב וברית המועצות, קרס, ואנו ניצבים בפני אי־סדר עולמי שעדיין לא התייצב. קמה מעצמה חדשה, סין, החותרת לשוויון עם ארה"ב. סין הספיקה כבר לבלוע את טיבט ולהחזיר לעצמה את השלטון בהונג קונג. היא מאיימת לכבוש את טאיוואן, ויש לה גם תביעה לים סין הדרומי, שבו היא מנהלת חיכוכים אלימים. כוחה של רוסיה, לשעבר ברית המועצות, ירד. היא נמצאת בנסיגה כלכלית ומדעית, אך היא עדיין מעצמת־על ומאיימת על אירופה. בתוך כך, הודו – מדינה גרעינית – מנסה לבנות את עצמה כמעצמה.
אירופה המערבית, שנהנתה מיותר מ־70 שנות שלום ומפריחה כלכלית, נחלשה מאוד. היא מתקשה להתמודד עם גלי המהגרים, שרבים מהם מוסלמים רדיקלים. הגירה זו מערערת את אירופה מבפנים, שעה שהיא חוששת מהאיום הרוסי מבחוץ. בריטניה, מעצמת־על לשעבר, נראית כצל של עצמה. גרמניה ויפן, שהפכו לפציפיסטיות לאחר מלחמת העולם, מבקשות לבנות את כוחן הצבאי מחדש.
על רקע זה יש לראות את מלחמתן המשולבת של ארה"ב וישראל באיראן. מבחינתה של ישראל, זהו מאבק להסרת איום קיומי. מנקודת מבטה של ארה"ב, זהו שלב במאבק להבטחת מקומה בסדר עולמי חדש העשוי להיווצר בשנים הבאות.
קריסת הסדר העולמי המדיני מלווה בקריסה של המשפט הבינלאומי שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה. במסגרתו נולד משפט פלילי בינלאומי חדש, ולפיו פעל בית המשפט בנירנברג, שדן את הפושעים הנאצים. הכללים החדשים שנקבעו היו מאפשרים להעמיד לדין גם אישים מקרב המעצמות שניצחו במלחמה (ארה"ב הטילה פצצות אטום על ערי יפן, וההפצצות של בריטניה וארה"ב במלחמת העולם השנייה גרמו להרג אזרחים בממדי ענק, ועל ברית המועצות אין צורך להרחיב את הדיבור).
אבל בית המשפט בנירנברג לא הוסמך לדון במעצמות המנצחות שהקימו אותו. נאצים נידונו במדינות נוספות (כולל אדולף אייכמן בישראל). ברגעי החסד שלאחר מלחמת העולם השנייה היו משפטנים מהשורה הראשונה, ובהם הנס קלזן, שהאמינו שניתן יהיה להשיג שלום עולמי באמצעות המשפט. הייתה זו כמובן אשליה גמורה.
תוכנו של המשפט הבינלאומי שנוי במחלוקת עזה. סרביה טענה בשעתו כי אזור קוסובו הוא חלק ממדינתה, ואינו רשאי לפרוש ממנה (גם הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן לא הכיר בשעתו בזכות הפרישה של מדינות הדרום, וגם ספרד לא מכירה כיום בזכות הפרישה של הקטלונים). אבל המערב טען כי אזור קוסובו רשאי לפרוש מכוח זכות ההגדרה העצמית של תושביו.
על סמך טיעון זה תקפה נאט"ו את סרביה ואפשרה לקוסובו לפרוש. המערב גם טוען שהפלישה הרוסית לאוקראינה מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, ובית הדין הפלילי הבינלאומי אף הוציא צו מעצר נגד ולדימיר פוטין. רוסיה גורסת שזו צביעות, שכן לטענתה תושבי קרים ואזורים אחדים באוקראינה מבקשים לממש את זכותם להגדרה עצמית ולהסתפח לרוסיה (בדיוק כפי שטען המערב לגבי קוסובו. זאת בצד טענתה של רוסיה להגנה עצמית והחשש מהצטרפות אוקראינה לנאט"ו).
המשפט הבינלאומי, שנהיה למרכיב מרכזי בשיח הפוליטי, הפך גם לספינת הדגל של שתי קבוצות. האחת, הליברלים הפרוגרסיביים, המפרשים את המשפט הבינלאומי באופן המטיל מגבלות מקסימליות על דמוקרטיות הנלחמות בטרור. הקבוצה השנייה היא הטרוריסטים עצמם ותומכיהם. בישראל פסל בית המשפט את "נוהל שכן", שנועד להציל חיים (הנוהל התיר לחיילי צה"ל להסתייע בפלסטיני כדי לתת באמצעותו אזהרה מוקדמת למי שעומדים לעוצרו ולהציע לו להיכנע).
חמאס מלין על הפרת זכויות אדם מצד ישראל, וועדת גולדסטון שמונתה על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם לבדיקת מבצע עופרת יצוקה, פרסמה דוח מופרך שייחס לישראל (ולא רק לחמאס) הפרת דיני מלחמה וחשד לפשעים נגד האנושות (ריצ'רד גולדסטון עצמו חזר בו כעבור זמן מה מהדוח). בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר מופרכים נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר גלנט. לא אתפלא אם יימצאו משפטנים שיגרסו שלפי המשפט הבינלאומי אסור היה לארה"ב ולישראל לתקוף את איראן, וכנראה שמסיבה זו סירבה בריטניה, לפחות בתחילה, לתמוך בלחימה זו. מובן גם שאיראן, זורעת הטרור, זועקת שההתקפה עליה מנוגדת למשפט הבינלאומי.
אמריקה היא שהקימה את האו"ם ואת הסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא גם זו שביססה את המשפט הבינלאומי שהוליד את בית הדין הפלילי הבינלאומי, שאמריקה מתנגדת לו כיום. זהו למעשה מעמדן של מעצמות־העל ביחס למשפט הבינלאומי. הן חופשיות לפעול על בסיס האינטרס והכוח מבלי שהמשפט הבינלאומי מהווה מעצור מבחינתן.
המשפט הבינלאומי, לפי הפירוש שניתן לו על ידי הגופים המנהלים אותו (דוגמת בית הדין הפלילי הבינלאומי), נותר בעל משמעות עבור החלשים ועבור מדינות שאינן בעלות עוצמה מספקת. ואולי יש בכך חומר למחשבה על המשפט בכלל.
התרעות פיקוד העורף