ישראל יודעת ליירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה – אז למה אין פתרון לחינוך במלחמה? | מידן בר

מדוע לא לרתום את המגזר הפרטי, עם כל ההון האנושי שבו, לפיתוח רעיונות בשלל תחומים שישפרו את חיינו בזמן המלחמות וביניהן?

מידן בר צילום: באדיבות המצולם
פערים עצומים בין ההגנה הביטחונית על העורף לבין הדאגה היומיומית לאותו העורף
פערים עצומים בין ההגנה הביטחונית על העורף לבין הדאגה היומיומית לאותו העורף | צילום: איור: ארנון קרמר
3
גלריה

בתוך הפער העצום הזה שבין חיסול צמרת משטר טרור המרוחק כ־2,000 קילומטרים ממדינת ישראל, לבין מערכת החינוך שטרם מצאה פתרון לבעיה מוכרת, אנו חיים. זה הסיפור שלנו, הסיפור כולו ברגע אזעקה אחד.

הרי אם הייתם שואלים אזרחים ברחוב האם יש לישראל יכולת ליירט טיל בליסטי מחוץ לאטמוספירה, רובם היו אומרים את המילה הכל כך לא טריוויאלית "בוודאי". באותה נשימה, אם הייתם שואלים כמה מהר יגיע הפיצוי לאותם מילואימניקים שייאלצו לסגור את העסק, או מתי תיפתח מערכת החינוך בצורה זו או אחרת, מרביתם היו עונים בדיוק את מה שאתם ממלמלים עכשיו.

שר החינוך יואב קיש
שר החינוך יואב קיש | צילום: יונתן זינדל פלאש 90

למדינה שחיה בפערים העצומים בין ההגנה הביטחונית על העורף לבין הדאגה היומיומית לאותו העורף בדיוק, קוראים ישראל. זו איננה טרוניה וזה לא בכי, ובוודאי שלא נהי, זו המציאות שבה אנו חיים, וזה נראה לנו ברור והגיוני כל כך עד שאנחנו אפילו מגינים עליה בחירוף נפש. ובתוך כך מתפלאים בכל בוקר מחדש איך אין לנו מענה חינוכי, מדוע מתווה התעסוקה מתעכב או לא ברור, ומי היה מספיק חזק פוליטית להגדיר את ענף הבנייה כחיוני – מקצוע שאין בו באמת אפשרויות מיגון אלא כסף גדול ועובדים זרים. אבל זה מחוץ לאטמוספירה, בדיוק כמו הטילים.

איפשהו, בין סוף השנה הקודמת לתחילת השנה הנוכחית, נמכרו בישראל שתי חברות ענק בתחום ההייטק. גאווה ישראלית מטורפת שנאמדת בסכום של 54 מיליארד דולר, אבל הכסף אינו כל הסיפור.

תארו לעצמכם שמנהל החברה היה מקבל שיחת טלפון קצרה מראש הממשלה, שיעלה גם את שר החינוך על הקו ולא כדי לבשר לו כי המציאו עבורו פרס ישראל – אלא כדי לבקש את עזרתו בפיתוח מכשיר אפליקטיבי ממוחשב שיחליף את מערכת החינוך בימים של היעדר רציפות או של מלחמה. יישום שיישב בטלפון או במחשב, שמולם נמצאים מרבית הילדים ממילא, ויגרום להם לצרוך תכנים חינוכיים וחברתיים בצורה מאתגרת ומושכת, באופן השוואתי ותחרותי למה שלומדים בעולם.

הילד והילדה יקבלו למכשיר הנייד את התוכן המתאים להם, לאחר שאותרו במאגר הממוחשב של משרד החינוך ורשויות הרווחה. הם יידרשו לעמוד במטלות באזור האישי שלהם, יחוו משהו אחר ומתקדם, עם או בלי מצלמה, ואף ישחקו יחד עם תלמידים אחרים באזורים השונים - במרחב המוגן או בסלון, בגינת המשחקים או בחדר.

המידע והביצועים ייאספו לאזור האישי ויחוברו אל תוכנית החינוך הבית־ספרית, והם יהיו בשפות שונות וייעזרו בבינה המלאכותית כדי לאתגר את התלמידים באופן אישי. החיבור הנוסף יהיה לתנועות הנוער בקרבת התלמידים, על מנת לייצר להם סביבה חברתית אלטרנטיבית, כי זה לא פחות חשוב מלשון וחשבון ואז לישון.

נכון שאנחנו נלחמים, נכון גם שאנחנו די טובים בזה, אבל מה שבטוח הוא שזה לא הכל. אין כאן אחד על חשבון השני, בוודאי במציאות של ממשלה רוויית שרים וסגניהם. גם תקציבים לא חסרים, בוודאי כשאלו עוברים תוך כדי מלחמה לחיזוק קואליציוני, שבוודאי נדרש לנוכח האיומים כולם. הרי היינו רוצים להיות מופתעים לא רק מדיוק הפגיעות, אלא גם להרשות לעצמנו פעם אחת הפתעה מתחום החינוך, כמו גם מוודאות בתעסוקה כך שלא ניאלץ לנחש ולפענח את מתווי החל"ת. כמה מועיל ומשמח היה לדעת את כל אלו במהירות שבה מתקבלות התרעות פיקוד העורף, הרי הכלים ישנם וגם המוחות עדיין כאן.

עם משרדי הממשלה שהבינו את גודל השעה ועשו הכל על מנת להשתפר נמנה הפעם גם משרד התחבורה. עם כל הביקורת, שלא תיעלם, הוא לא נעלם במלחמה, והציב במהירות כלים להתמודדות עם מצוקת הנוסעים הישראלים בחו"ל ואלו שצריכים לצאת מהארץ. עניין מאתגר עד בלתי הגיוני, כאשר עפים פה טילים מגזרות שונות והתעופה הממלאת את המרחב האווירי היא ברובה צבאית. אז בנו עקרונות של שקיפות ומוקדים טלפוניים, חנכו מנהלת יעילה ומועילה - ויצאו לדרך. את כל אלו הם עושים תוך ניהול סיכונים מתמשך ורציף לאירוע פורץ דרך של קיום תעופה במלחמה.

טיסת חילוץ מסרי לנקה
טיסת חילוץ מסרי לנקה | צילום: דוברות ארקיע

זו דוגמה אחת לרציפות שניתן וצריך לשכפל גם לתחומי החיים האחרים שלנו, זהו שירות לאזרח. אז מה לדעתכם היה יוצא מפגישה של מנכ"ל משרד התחבורה ומנכ"לי חברות ההייטק הישראליות, יחד עם משנה למנכ"ל משרד החינוך? אני בטוח שרק טוב, יצירתי ויעיל. אולי לא מושלם, אבל משהו שהיינו גאים בו, נהנים ממנו, ושאין בשום מקום בעולם.

יכולות הן משהו קיים. יש לנו מהן בשפע במדינת היהודים, אבל תרגום לכלים משפרי מציאות – הרבה פחות. לכן נשאלת השאלה מדוע? הרי אנחנו מתכוננים לחירום כמעט כל הזמן, או לפחות עושים קולות שכן. אנו מחייבים כל בית במרחב מוגן, ואף אחד לא שאל אותנו אם להתקין את התרעות פיקוד העורף בטלפונים הניידים, הן פשוט פרצו לחיינו. אז למה לא בחינוך ובתעסוקה? מדוע לא בשירותי הרפואה, בקהילה ובבתי המשפט?

כי מה יועיל לנו המשרד לעניינים אסטרטגיים או למשימות לאומיות כשאין חינוך לילדים במלחמה. או מה יועיל משרד התפוצות כשהעורף בטבריה לא מבין איך אפשר ללכת למקום עבודה חיוני ולהשאיר את הילדים ללא מסגרות. לא מדובר בפיזיקה גרעינית, ובוודאי שלא בשאלות שהמצאנו עכשיו, הרי אנחנו סביב האירועים האלו בשנתיים וחצי האחרונות, ואם נתאמץ - נבין שגם הרבה קודם להן.

משרד המלחמה הוא לא משרד הביטחון, הוא משרד המלחמה. או המשרד להגנת העורף, שמקביל ממשלתית לפיקוד העורף הצה"לי, שם מתקבלות ההחלטות עבור כל מה שנוגע לעורף – מחינוך ותעסוקה וכל תחומי החיים, לרבות הפיצויים והמלונות, התעופה והתלונות. אותו נצטרך להקים מחדש בסוף המלחמה, בין אם זה יעלה במסקנות ועדת החקירה שתופיע בעצמה במהרה ובין אם לא. עם זאת, גורם מתכלל עלול לגזול רגעי קרדיט נדירים, והכאוס מביא הזדמנויות שמזכירות לנו שיש שרים שלהם זורחת שמש העשייה לרגע, אבל ככה לא מנהלים מדינה.

אם יש גורם שיודע להתניע במהירות במדינת ישראל זה החברה האזרחית. זה בסדר וראוי להערכה, אז בואו נעניק לה את משימת הפיתוח לכלים שיידעו לסייע לנו במלחמה. לא פרס של אחרי, אלא שטר מחויבות במכרז שלפני. הרי המוצרים הללו יהיו שווים המון גם בקרב מדינות רבות אחרות שיזדקקו להם מתישהו - ראו את התעשיות הביטחוניות שיודעות לספק ולמכור מערכות הגנה אווירית ויירוט לכל העולם. אז למה שלא נדע לעשות את זה גם בתחומי ההגנה על אורח חיינו, חינוך ילדינו והתעסוקה שלפנינו?

השאלה איננה אם זה אפשרי, אלא יש צורך בדרישה לגרום לזה לקרות, לצאת במכרזים בתום הלחימה למערכות פיתוח הרציפות האזרחית והשרידות החברתית. אם תרצו, גם את המסקנות האזרחיות מהמלחמה האחרונה אפשר להוציא למכרז. כל מי שירצה לסכם ולהציע, אנא יביא גם פתרון אשר לו יש יכולת מימוש, על מנת לזכות בכרטיס הכניסה המיוחל. אולי לא כל החברות ייגשו למכרז, אבל תור לא קטן של רשויות מקומיות, אלו שהמציאו מנגנונים יש מאין, חברות פרטיות קטנות ועסקים גדולים - ישמחו לזכות במימון וברגעי תהילה, שכל כך מגיעים לכל אלו יחד.

אל תצפו ממשרדי הממשלה לצאת במכרז מחר, וגם לא לפגישה מיוחלת בין מנכ"לי חברות ההייטק למשרדים הממשלתיים. אבל עשו טובה ודברו על זה, הפיצו כל יוזמה ברוכה קטנה כגדולה, ונסו לחבר אותה לשכן מלמטה שעובד בהייטק כבר כמה שנים. הרי גם את כיפת ברזל התחלנו ככה כנגד כל הסיכויים, עם חלום וחזון אישיים. כי אזרחים ישראלים הם בהכרח יזמים כאלו ואחרים.

וכך, באזעקה הבאה המי יודע כמה, ובתקווה גדולה שלא תגיע, אולי נהיה מופתעים לטובה מדברים כמו מתווי תעסוקה וחינוך, שיעלו בנו מחדש את החיוך ויגרמו לנו לפליאה ראשונית ולתחושת מבוכה כיצד זה לא קרה קודם.

תגיות:
חינוך
/
מבצע "שאגת הארי" באיראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף