מיליוני ישראלים בחרו לאמץ תפיסת עולם שבה בירור המציאות נתפס כ"פחדנות", והכרה במגבלות הכוח נחשבת ל"תבוסתנות". זהו קיר אטום של בורות, הנשען על שילוב קטלני בין ימין קיצוני מתלהם לאמונה דתית עיוורת, המניחה ש"הלוחם האמיץ יעשה מעשה שהשלכותיו השליליות היו צפויות וברורות לכולם עוד לפני שבוצע, ואלוהים כבר יסדר את השאר". הבורות והאינפנטיליות מרקיעות שחקים.
בקרב ציבורים רחבים בישראל, המושג "אני לא יכול" נמחק מהלקסיקון. הם רואים בו חולשה. אך המציאות ההיסטורית והצבאית מלמדת שיעור אכזרי: מי שמנסה לבצע פעולות שמעבר ליכולתו המבצעית, אינו גיבור, הוא מתאבד.
הזנחת בניין הכוח: כאשר אני מתריע כבר שנים על הצורך בשיקום דחוף של המערכים הצבאיים היבשתיים הציבור הזה עוצם עיניים.
הם מבטלים ביהירות את המשמעות הקריטית של מלחמה אזורית רב-זירתית, מערכה הפועלת מחזיתות רבות במקביל ומחייבת צבא יבשה עוצמתי, המסוגל הן להגן על הגבולות והן להכריע את האויב בשטחו. המלחמה מול איראן היא "קרב מטוסים" בלבד, שבו ההכרעה תלויה אך ורק בהתקוממות עממית של העם האיראני להפלת המשטר.
כאשר מדברים על "צבא חזק", הכוונה היא לשילוב עוצמתי של חיל אוויר, יבשה וים - ולא רק לחיל אוויר דומיננטי, שזהו המשאב היחיד בעל העוצמה שיש לישראל כרגע. מבחינתם של אותם פנאטים המנותקים לחלוטין מהמציאות הביטחונית הסובבת אותם, תרחישי בלהות של אלפי טילים על ריכוזי אוכלוסייה, פלישות קרקעיות סימולטניות מכל עבר והתלקחות פנימית אלימה בתוך ישראל, הם לא יותר מ"מבחן של אמונה".
האמונה ש"אלוהים איתנו" הפכה מתקווה רוחנית למדיניות ביטחונית מופקרת. אומץ לב ללא כיסוי של תחמושת, סד"כ יבשתי ועוד. מדינה שלא מוכנה להביט למציאות בעיניים ולומר "כרגע אין לנו פתרון יבשתי לסיכונים סביב גבולות ישראל ובתוכה", היא מדינה שצועדת בעיניים עצומות אל התהום.
מי שעושה דברים שהוא לא מסוגל לעשות, בסוף מתרסק לחלוטין. הניצחון לא שייך למי שצועק חזק יותר 'תקיפה', אלא למי שבונה את הכוח לעמוד במערכה.
התשובה המפחידה היא: לא לאורך זמן. לא במתכונת הנוכחית.
חוסן לאומי אינו נמדד ביכולת להדחיק פחד, אלא ביכולת לנהל סיכונים. אם חלקים כה נרחבים מהעם ימשיכו לבוז לצורך המיידי בשיקום הצבא ובחיזוקו, על מנת שנוכל לעמוד במערכות הקרובות והרחוקות יותר, אנחנו עלולים לגלות שהקיר האטום שבנינו סביב תודעתנו לא יגן עלינו מפני המציאות שתתנפץ עליו.
האמיצים באמת הם אלו שמעזים לפחד, לשאול שאלות קשות ולדרוש הכנה מדוקדקת. מי שפועל רק על פי רגשותיו ולא על פי ההיגיון ומבחינתו המטוסים הם חזות הכל, מבלי לחשוב מה יקרה ביום שאחרי, מפקיר את גורל המדינה.
גם דוד המלך לא יצא לקרב רק עם אמונה; הוא הכין צבא, בנה אסטרטגיה והכיר במגבלותיו.
פחד הוא מנגנון הישרדות. פחד מוביל למוכנות, יהירות מובילה לטבח.
אם הייתם יודעים שהמחסנים ריקים והגדרות פרוצות, האם הייתם שולחים את ילדיכם להסתער רק בשם האמונה? האמונה צריכה לבוא לצד כלי נשק משומנים, לא במקומם.
היסטורית, כל מי שניסה לעשות את הבלתי אפשרי מבלי לבנות את התשתית לכך - נמחק. ראה דוגמה - מרד בר כוכבא.
התרעות פיקוד העורף