בליל שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 אירע ברחבי הרייך השלישי בתחילת שלטון הנאצים פוגרום, מבצע נאצי אנטי-יהודי שגם זכרון השואה לא ממעיט מהגדרתו וממעמדו בהיסטוריה כאירוע אנטישמי מפלצתי ומצמרר. מאות בתי כנסת ברחבי גרמניה ואוסטריה הותקפו, נהרסו והועלו באש. רחובות הערים כוסו בשברי זכוכית, עובדה שהעניקה לאירוע הזה את השם 'ליל הבדולח', קריסטלנכט.
זה לא בדיוק נכון. יש וקיים הבדל בין האנטישמיות בעבר, לגילוייה בשנים האחרונות. עובדה שלא מפחיתה במאומה את חומרת התקריות נגד יהודים ונגד מוסדות יהודיים בארה"ב ובארצות דמוקרטיות מערביות נחשבות. אבל הבדל שמחייב חשיבה חדשה לתגובה ולמאבק נגד גל התקריות והפיגועים המתחוללים נגד יהודים ובתי כנסת.
ההבדל הוא, שהאנטישמיות בעבר הייתה "אידיאולוגית", מכוונת נגד מה ששונאי ישראל כינו "השתלטות היהודים על העולם". היום היא פראית, פרועה ומופרעת. בעבר האשימו יהודים שהם עשירים, שולטים ומנהלים את העולם כרצונם ולטובת האינטרסים האישיים שלהם. מי שמבצעים היום את הפיגועים בבתי כנסת, מתנפלים על יהודים ברחובות הערים הגדולות, מעליבים לקוחות יהודים בבתי מלון ומסעדות ומפלים לרעה צרכנים יהודים, לא פועלים מכוח אידיאולוגיה אנטישמית. לפי הדיווחים על מבצעי הפיגועים בבתי הכנסת והתקיפות נגד יהודים, שנעצרו או חוסלו, מדובר בפראי-אדם, בורים, יצורים אטומים, מלאי שנאה ורוע-לב למי שאינו שייך לסביבתם. יצורים שלא פתחו ספר בחייהם ואין להם שביב של מושג בהיסטוריה, כולל של האנטישמיות.
לא כל המוסלמים הם טרוריסטים. אבל כל, ליתר דיוק הרוב הגדול והמכריע, של הטרוריסטים שנתפסים כמבצעי הפיגועים נגד בתי כנסת ויהודים הם מוסלמים. מהגרים מארצות ערביות ומוסלמיות שניצלו את האפשרויות הכלכליות שארצות מושביהן מעניקות למהגרים. הם לא אנטישמיים במובן המקובל. הם מלאי שנאה ורשעות נגד יהודים ולא פחות נגד מגזרי מיעוטים כמו אסיינים ומהגרים מארצות אמריקה הלטינית.
יש להדגיש, ההבדל המהותי הזה בין האנטישמיות ה"אידיאולוגית" של פעם לשנאת ישראל ויהודים של היום, איננה מפחיתה במאומה את חומרת הפיגועים שבוצעו בבתי כנסת ואת חומרת התקיפות נגד יהודים כיחידים. המימסד היהודי בקהילות בתפוצות, במיוחד המימסד הגדול המאורגן בארה"ב, צריך לדון ולקיים התייעצויות ולגבש דרכי תגובה ופעולה נגד האנטישמיות של ימינו, הפראית, המופרעת, שמבצעיה סובלים מהפרעות נפשיות.
בימים אלו מתקיימים כינוסים של ארגונים העוסקים במאבק נגד אנטישמיות, כולל כינוס שמתקיים בניו יורק מטעם הליגה למניעת השמצה – הארגון הוותיק והמרכזי נגד אנטישמיות. אין לזלזל בכינוסים האלו. אבל הם אינם התשובה ההולמת לגל הפיגועים בבתי הכנסת והתקריות נגד יהודים. בכינוסים האלו מדברים הרבה על מגיפת האנטישמיות ועל הגידול המדאיג בהיקף ומספר התקריות נגד יהודים. זה כמו לדבר על מגיפה עתיקה וידועה אבל ששינתה את פניה המכוערות – זקוקה ודורשת לחשיבה חדשה, לגיבוש תגובות מעודכנות שהזמן גרמן – לא העבר.
התרעות פיקוד העורף