גינוי ברור לאיראן – אך לא הסלמה
המסר המצרי ברור: מבחינת קהיר, איראן היא גורם מערער יציבות. אך גם כאשר מצרים מגנה את הפעולות האיראניות, היא נזהרת מאוד שלא להסלים את השיח למישור של עימות ישיר.
הצעה חדשה - רעיון ישן: כוח צבאי ערבי משותף
ברם, הקריאה הזו אינה רק הצהרה דיפלומטית. היא משקפת את החשש בקהיר מפני מציאות אזורית שבה מדינות ערב עומדות לבדן מול מערך של שלוחות איראניות הפועלות מתימן, עיראק, סוריה ולבנון. גם כאן מצרים מקפידה להציג את המהלך כמאמץ הגנתי ולא כהיערכות לעימות ישיר.
הזהירות מול ישראל
הסיבה לכך אינה רק פוליטית אלא גם אסטרטגית. מצרים רואה בעצמה מתווך מרכזי באזור – הן בין ישראל לחמאס והן בערוצים רחבים יותר בין המערב לאיראן. תפקיד התיווך מעניק לקהיר חשיבות בינלאומית, במיוחד מול ארצות הברית ואירופה. מתקפה מילולית חריפה נגד ישראל עלולה לפגוע במעמד זה. עמדה זו שומרת למצרים את כיסא ה"מתווכת" תפקיד בו לקחה חלק, בחוסר אובייקטיביות יאמרו רבים, ב"חרבות ברזל".
הסיבה האמיתית: הכלכלה המצרית
אבל מאחורי כל השיקולים המדיניים מסתתר גורם אחד מרכזי – הכלכלה. המערכה האזורית והאיום על נתיבי השיט במפרץ ובים האדום פוגעים ישירות בתנועת הספנות העולמית. עבור מצרים המשמעות היא פגיעה בהכנסות מתעלת סואץ – אחד ממקורות המטבע הזר החשובים ביותר למדינה. הפגיעה הזו כבר מורגשת. העלייה במחירי האנרגיה והסחורות לצד ירידה בתנועת הספנות יצרו לחץ כלכלי משמעותי על המשטר בקהיר. הנשיא סיסי אף התריע מפני השלכות כלכליות קשות של ההסלמה האזורית והזהיר מפני גל עליות מחירים שעלול להכביד עוד יותר על הציבור המצרי. מבחינת קהיר, המשוואה פשוטה: ככל שהמלחמה מתרחבת – כך הסיכון לכלכלה המצרית גדל.
דיפלומטיה של טלפונים
לכן, במקום הצהרות לוחמניות, מצרים מנהלת בעיקר דיפלומטיה שקטה - שיחות טלפון, ערוצים חשאיים וניסיונות להרגיע את הזירה. מאחורי הקלעים היא מנסה לשמור על איזון עדין בין מחנות יריבים, בתקווה שהסערה האזורית לא תגלוש למלחמה רחבה שתערער את יציבותה שלה.
ולכן השאלה האמיתית אינה רק מדוע מצרים שותקת בזמן המערכה – אלא האם כאשר תסתיים, יתברר כי דווקא קהיר היא זו ששילמה את המחיר הכבד ביותר. על כך ארחיב בכתבה הבאה.
התרעות פיקוד העורף