במסגרת ההסתערות על הדמוקרטיה ניהלה הפוליטיקה את הכלכלה, הביטחון, המשפט, החינוך וכל השאר. הפסאדה ששיווקה את ההסתערות, מעין סטרואידים לניפוח שרירים, הייתה אידיאולוגיה ימנית, אמונה דתית ותפיסת ביטחון היסטרית. תחת פני השטח בערו עלבון, רגשי נחיתות ונקמה, שהפכו למגוון צורות של אלימות. האלימות מכתיבה כיום את הפוליטיקה, וזו הסיבה הטובה ביותר להקמת ועדת חקירה שתחשוף את שורשיה.
הנחת העבודה של הדרישה להקמת ועדת חקירה פוליטית היא שנצא מהסבב הנוכחי חבולים. הנחמה בכך שהצד השני חבול היא נחמת שוטים ומשוטים. השכול שלהם לא אמור לרכך את השכול שלנו. מבחינת האדם ה"אמוני" (שאצלנו הוא נדבך קואליציוני), בצד השני יש יצורים מעוותים שתומרנו בחינוך שוטף־מוח להיות שאהידים.
ראשית, עבודת הוועדה תהיה פירוק אגדת העם הפופולרית ביותר, שמצדיקה כל מעשה: "עומדים להשמידנו". החוצפה היא בשכנוע אזרחי ישראל שהאויב - חמאס, חיזבאללה או הרשות הפלסטינית - עומד להשמידנו עכשיו. האם הם רוצים? בוודאי. האם הם יכולים? ודאי שלא. שנית, מה עוד צריך לקרות כדי להבין שכל מטרות המלחמה מאז טבח העוטף לא הושגו. אם מישהו צריך שיזכירו לו מה הובטח בכל זירת לחימה, ומה בוצע - הוא מוזמן להפסיק לקרוא. שלא לדבר על הזירות הכלכלית, המדינית והחברתית.
התרעות פיקוד העורף