זו מלחמה עולמית שהקטליזטור שלה היה מתקפת 7 באוקטובר של חמאס על ישראל, והתגובה הישראלית שהכניסה למלחמה את איראן, לבנון, סוריה, החות'ים בתימן, ובהמשך גררה את ארה"ב, מדינות המפרץ, סעודיה, ירדן, קפריסין, טורקיה ואזרבייג'ן, כאשר בדרך ארה"ב הכניסה למערכה גם את ונצואלה, וליתר דיוק את מאגרי הנפט שלה.
זו מלחמת עולם לכל דבר, כי היא חובקת עולם שזה זמן הפך לכפר גלובלי גדול, המושפע מכל שינוי ומהפך שמתרחש בו, בטח כאשר חוסמים את מצר הורמוז, המשמש למעשה "שיבר הנפט והגז העולמי", שבכל יום עוברות דרכו כ־21 מיליון חביות נפט, לצד חלק ניכר מצריכת הגז העולמית.
בריאיון שערכתי בזמנו עם שמעון פרס המנוח לפני שנבחר לנשיא, הוא התמקד בעתיד המדינה, המזרח התיכון והמציאות העולמית החדשה בכלל, ודאג להדגיש בדבריו: "הניצחונות במלחמות הבאות לא יתבססו על טנקים, תותחים, חיל רגלים, וגם לא על מטוסים. הניצחונות במלחמות העתידיות יתבססו על כלכלות חזקות, טכנולוגיות חכמות ומקורות אנרגיה שישלטו בעולם". אין ספק, שמעון פרס תמיד ראה רחוק.
הנפט והגז היו ונותרו משאבי טבע שמניעים את גלגלי העולם, כשסביבם מתנהלת היום המלחמה הזאת, שלמעשה מחלקת את העולם בין אלה שמספקים את שני משאבי הטבע החשובים לבין אלה שתלויים באספקתם. עובדה שבעקבותיה נוצרו בעולם גושים ואינטרסים, המבוססים על יכולת לצבור מאגרי אנרגיה ללא תלות במצב הכללי בעולם, להבטחת כוחם.
מלחמת העולם הזאת היא למעשה עליית מדרגה של ה"מלחמה הקרה" שמתנהלת בין הגושים הגדולים מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה, עם עליות וירידות.
מדובר במלחמה שבעיקרה היא מלחמה כלכלית של שליטה בשווקים העיקריים, ביכולת הייצור, השיווק והאספקה, כאשר השחקניות הראשיות בשוק החשוב ביותר - שוק האנרגיה - שמכתיבות את סדר היום הן ארה"ב ורוסיה, ששולטות ברובו של השוק הזה כספקיות נפט וגז, כשלארה"ב שליטה משמעותית בחברות הנפט והגז של סעודיה ומדינות המפרץ.
מנגד, סין, הודו, אירופה ויפן הן הצרכניות הגדולות והמשמעותיות ביותר של נפט וגז. לכן המלחמה הזאת ממוקדת בשעות אלה בעיקר במקורות הנפט והגז.
אומנם אירופה איננה שותפה מעשית, נכון להיום, במלחמה העולמית הזאת, ובאותה מידה גם לא סין, הודו ויפן, אבל הן מושפעות במידה רבה מכל מהלך במלחמה, כאשר בכל התפתחות לכאן או לכאן יש כדי לגרור גם את אירופה לתוך המלחמה.
התרעות פיקוד העורף