מדוע אני נזכר בשיחה הזו? השבוע, בזמן שחיל האוויר חג מעל שמי טהרן ומנחית מכות חסרות תקדים על משטר האייתוללות הנפשע, הודו בצה"ל כי היעד, שנקבע ל־60 ימי מילואים בשנה בלבד, הוא תיאורטי ולא יתממש.
מאז אסון 7 באוקטובר, למדינת ישראל כבר אין את הפריבילגיה לשקר לעצמה. לא במספרים, לא בספינים, ולא במנגנוני הדחייה המוכרים. המלחמה הצודקת והמתמשכת, שהתרחבה שוב לצפון ולחזית נוספת ומשמעותית מול איראן, לא רק שינתה את מפת האיומים. היא חשפה שוב אמת פשוטה וכואבת: מדינת ישראל נשענת, פעם אחר פעם, על אותו ציבור מצומצם שנכנס תחת האלונקה.
נולדה פה שאלת יסוד, מעבר לשאלת הקיום המשותף. האם אנחנו עם חפץ חיים שדבק בערך הניצחון? הרי מי שמאמין ופועל למען "ניצחון מוחלט" אינו יכול להשלים עם מצב שבו העם עצמו מחולק בין מי שמשרתים שוב ושוב לבין מי שהמדינה כבר כמעט חדלה לצפות מהם לשירות כלשהו.
כבר בדצמבר 2023 אמרתי בוועדת החוץ והביטחון כי "לא יכול להיות שהנטל ייפול רק על מי שמוכן להתגייס", וכי ברור שצריך להפסיק עם הפטורים הגורפים. זו הייתה הבחנה על קרע לאומי שילך ויעמיק ככל שנתקדם במערכה.
האמת המרה היא שדווקא הדחתי מוועדת החוץ והביטחון לפני שמונה חודשים הוכיחה יותר מכל כי זו אינה מחלוקת פוליטית שתלויה באדם זה או אחר, אלא המציאות עצמה. הנה, דבר לא השתנה.
אבל הבעיה היא שהשחיקה אינה נעצרת בשערי הבסיס. היא נכנסת הביתה. זו בדיוק המערכה שבין המלחמות. מדי יום אני שומע מהמילואימניקים ובני משפחותיהם עד כמה השחיקה פוגעת בזוגיות, בילדים, בפרנסה, בלימודים, בעסקים הקטנים ובכל כך הרבה מעגלים.
החברה הישראלית כבר הוכיחה שהיא יודעת לגלות סולידריות בשעת חירום. אבל שום חברה, פטריוטית ככל שתהיה, אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן אם תחושת האחריות המשותפת מתחלפת בפראייריות ממוסדת.
לכן התעקשתי לאורך כל הדרך להביא חוק מקיף, הוגן וצודק שיענה על צורכי הביטחון של המדינה. לא חוק קוסמטי שנועד לקנות עוד זמן פוליטי.
בהיסטוריה הישראלית למודת הקרבות יש רגעים שבהם המציאות הכריחה את המערכת להתבגר: אחרי מלחמת יום הכיפורים השתנתה תפיסת האחריות, בשנות האינתיפאדה התעדכנו תפיסות הביטחון והמאבק בטרור.
היום, בעקבות מלחמת התקומה, צריך להשתנות גם חוזה השירות של החברה הישראלית. לא מפני שמישהו מבקש להעניש ציבור כזה או אחר, אלא מפני שבלי הרחבה אמיתית של בסיס הגיוס לצה״ל לא נוכל לקום ולנצח באמת.
מדינה שחותרת לניצחון אינה יכולה להמשיך ולומר למילואימניקים שלה: תנו עוד, ואל תשאלו עד מתי. הגיע הזמן לומר להם את האמת ההפוכה: אנחנו לא נמשיך לבנות את ביטחון ישראל על כתפיכם בלבד.
התרעות פיקוד העורף