במלחמה נגד איראן מתנהלת ישראל בשיתוף פעולה קרבי הדוק עם המעצמה הגדולה בעולם, ובהצלחות שלא ייאמנו. אף שבאולפנים ובעיתונים יש העוסקים בהתלהבות רבה בתבוסה, אני רוצה להזכיר: אין לדון באפשרות של תבוסה אם לא דנים גם באפשרות של ניצחון.
כדי לקדם את הניצחון, נשיא ארה"ב מבקש מאירופה להצטרף למערכה למען החירות, אך רואה בתדהמה שמדינות אירופה אינן מוכנות להטות כתף.
אני לא יכול שלא להיזכר בימים שבהם ארה"ב באה לעזרת אירופה בעת מלחמת העולם השנייה. על אחת הספינות שהובילה טייסים אמריקאים לאירופה היה גם הסופר האלמותי אנטואן דה סנט-אכזופרי, מחבר "הנסיך הקטן" ועוד ספרי מופת. הוא, כידוע, היה צרפתי בעצמו, וחזר לאירופה עם אותם טייסים אמריקאים, שבאבידות ענק בנפש שחררו את אירופה ואת העולם מהנאציזם, כדי ללחום לצידם כטייס.
אז כתב את היצירה הקטנה והפחות מוכרת, "מכתב לאמריקאי" (שתרגם פרופ' גדעון טיקוצקי). סנט-אכזופרי כתב אז כך לאותו אמריקאי: "הפלגתי לאירופה הכבושה על סיפון ספינה אמריקאית, חלק מצי בן שלושים ספינות, שהוביל חמישים אלף מחייליכם מארה"ב", והוסיף קטעים נבואיים.
"רעיי האמריקאים, אני מבקש לתת לכם את הכבוד הראוי. אפשר שביום מן הימים יתעוררו מחלוקות, חמורות פחות או יותר, בינינו לביניכם. כל אומה היא אנוכית". ואז כתב: "לא יהיה בכוחן של מחלוקות אלה להשכיח ממני את אצילות מטרות המלחמה של עמכם. לא לשם השגת אינטרסים חומריים נתנו האמהות בארצות הברית את בניהן. לא לשם השגת אינטרסים חומריים קיבלו עליהם צעירים אלו את סכנת המוות. יודע אני, ואומר זאת בהמשך גם במולדתי, מהו אותו מסע רוחני שלשמו מסר כל אחד ואחד מכם את עצמו למלחמה".
האם האירופים יודעים כיום להודות כך לאמריקאים? לטראמפ, נשיאם? אני לא משוכנע.
הדבר הנוגע ביותר לליבי, והנבואי ביותר, בקטע הספרותי הזה, הוא מה שסנט-אכזופרי מספר על שיחה שהייתה לו עם אחד הטייסים האמריקאים. הם כבר הגיעו לבסיס בטוניס, ומשם יצאו לגיחות טיסה. אותו טייס אמריקאי בן 20 היה ביישן, ורק לבסוף, נבוך ומסמיק, אמר: "ביצעתי הבוקר את משימת הקרב העשרים וחמש שלי. היה זה מעל צפון איטליה. נקלעתי לקרב עם מטוסי מסרשמיט 109. מחר אתחיל מחדש בטיסות קרב, וייתכן שיפילו אותי.
"אתם יודעים מדוע אתם נלחמים: עליכם להציל את מולדתכם. אבל לי אין קשר לבעיות אירופה שלכם... אם בכל זאת אני מקבל על עצמי את הסיכון למות ולהיקבר כאן, הרי זה כדי להחזיר לכם את מולדתכם. לדעתי, לכל אדם הזכות לחיות חופשי בארצו, ואני חש אחווה עם כל בני האדם. אולם כאשר בני מולדתי ואני נסיים לסייע לכם לשחרר את ביתכם - האם תעזרו לנו, בתורכם?"
כבר כשקראתי את הקטע הזה לראשונה, ידעתי את התשובה.
סיים סנט-אכזופרי: "רצינו לחבק את הטייס הצעיר הזה! הוא חש צורך לשמוע, בשעת סכנה, שכולם מאשרים את אמונתו העמוקה באחווה שבין בני האדם... וקיבל על עצמו למחרת את הסיכונים שבמלחמה 'כדי להחזיר לנו את ביתנו'. איך אפשר לשכוח עדות שכזו? כיצד זה לא אתרגש גם היום מן הזיכרון הזה?"
סנט-אכזופרי נהרג בידי טייס נאצי בעת טיסה, חודשיים אחרי שכתב זאת, כשהוא מותיר אחריו את השאלה שכל אדם הגון צריך לשאול עכשיו את האירופים, בשם אלפי הטייסים הצעירים האמריקאים שיצאו אז להציל את אירופה ואת האנושות, ויוצאים למשימה כזו גם עכשיו: האם תעזרו לאמריקה - ולישראל? האם תיענו לקריאת נשיא ארה"ב?
התרעות פיקוד העורף