הזירה הקפריסאית היא סיפור אחר. התקפת הכטב”ם על הבסיסים הבריטיים התקבלה בהפתעה לנוכח העובדה שמדובר בחברה באיחוד האירופי. כמה שחקנים רלוונטיים מיהרו להגיב. ראשונה פעלה יוון. אין זה מפתיע לנוכח "הקשר ההלני" בין שתי המדינות, והיותה של יוון אחת משלוש המדינות הערבות לקפריסין.
יוון שיגרה ארבעה מטוסי F16 ושתי ספינות קרב. טורקיה, הערבה הנוספת לקפריסין, לא נותרה מאחור ושיגרה שישה מטוסי F16 לצפון האי, לחלק הטורקי־קפריסאי, והציבה שם סוללת טילי קרקע־אוויר.
בריטניה תגברה את יכולותיה בבסיסיה במסוקי קרב וציינה שבכוונתה לשגר ספינת קרב. גם האיחוד האירופי חש להביע סולידריות וכמה מדינות הביעו כוונה לשגר ספינות קרב. צרפת היחידה שעשתה כן, והתכנסה לפסגה משולשת עם יוון וקפריסין.
האירוע פתח מעין תיבת פנדורה סביב הסכסוך באי, שמשא ומתן לפתרונו מתנהל מאז 1974, עת פלשה לשם טורקיה. יוון וטורקיה הצליחו לעת עתה לנהל באופן רגוע וקונסטרוקטיבי את האירוע. אנקרה לא הביעה מחאה בעקבות שיגור המטוסים היווניים לאי.
בעקבות הודעה יוונית, שהדגישה את הכוונות ההגנתיות בשליחת מטוסיה של יוון, טורקיה הגיבה באיפוק ויחצנה את ביקורה של משלחת ביטחונית יוונית בטורקיה. בשורה התחתונה, האירוע לא הגביר את המתח בין יוון לטורקיה, ומדובר בהישג ראוי לציון.
ממשלת לבנון, שהובכה מאוד מכך שהכטב"ם שוגר לקפריסין משטחה, הדגישה בפני ניקוסיה את יחסי הידידות בין שתי המדינות. בקפריסין עצמה שרר חשש מהיגררות למלחמה, אולם לנוכח צעדי הסולידריות והתמיכה היא נרגעה. סוגיית הצטרפותה האפשרית של קפריסין לנאט"ו עלתה לרגע, אולם לא צברה תאוצה, כצפוי. טורקיה תטיל וטו על כך, ובקפריסין עצמה הדעות חלוקות.
חשוב לעקוב אחר השלכות המלחמה על הארכיטקטורה שנבנתה ב־15 השנים האחרונות במזרח הים התיכון. אלו תלויות באופן סיום המלחמה, ובסוגיות כמו רצונה של אנקרה להשתלב בארכיטקטורה זו, האופן שבו יתנהלו לבנון וסוריה ועד כמה יצליחו לממש את הפוטנציאל האנרגטי שלהן, הפגיעוּת המצרית בכל הנוגע לצרכיה האנרגטיים, ובעיקר פעולת חברות האנרגיה האמריקאיות באזור.
התרעות פיקוד העורף