יש מי שמתקשים להבין כיצד מדינה שחווה מתחים, אובדן וחרדה קיומית קולקטיבית מצליחה לשמר תחושת אושר גבוהה. אבל אולי דווקא במציאות ההזויה הזו טמון סודו של האושר הישראלי. האושר אינו תוצר של שקט חיצוני, אלא של חוסן פנימי. אריסטו הדגיש כי האושר תלוי בנו עצמנו ולא בהכרח במציאות אובייקטיבית. חשוב להדגיש כי האושר הישראלי אינו נאיבי ואינו מתעלם מהחיים עצמם. הישראלים מודעים היטב לקושי, אך בוחרים להיאחז במשמעות, בקהילה ובתקווה.
מדדי האושר הבינלאומיים, ובראשם World Happiness Report, מבוססים על שילוב של נתונים סובייקטיביים ואובייקטיביים: רמת ההכנסה, רמת הבריאות, תחושת חופש הבחירה, נדיבות, אמון במוסדות, מידת התמיכה החברתית ותחושת הלכידות והסולידריות.
גם השנה יש להניח שגורמים פוליטיים ינפנפו בתוצאות החיוביות במדד האושר העולמי ויגדירו את הביקורת על תפקוד משרדי הממשלה ועל השסעים בחברה כקיטורים של ממורמרים וחמוצים מעטים. הם ינפנפו במיקומנו הגבוה במדד האושר כאות ומופת למצוינות השלטון ולתפקודו. להם צריך להבהיר כי הכוח המרכזי שמחזיק את ישראל גבוה במדד הוא החברה האזרחית: משפחתיות, קהילתיות, התנדבות, ערבות הדדית ושייכות.
מלחמה מתמשכת, זו החיצונית אבל גם זו הקורעת את החברה הישראלית מבפנים, גובה מחיר כבד. האושר הגבוה אינו אחיד והוא נמצא בסכנה. מדד האושר הבינלאומי אינו רק דירוג. הוא כלי שמאפשר למדינות ולחברות לבחון את עצמן, להבין את נקודות החוזק והחולשה שלהן, ולפעול לשיפור איכות החיים של אזרחיהן. האושר הישראלי הוא סיפור של מורכבות. הוא משלב כאב ותקווה, פחד ואומץ, שבר וחוסן. הוא מזכיר לנו שאושר הוא מסע, שמתרחש לעיתים בצל מציאות קשה, אך גם מתוך אמונה עמוקה ביכולת למצוא אור ומשמעות, אפילו ברגעים חשוכים.
התרעות פיקוד העורף