המשטר שלהם ספג וממשיך לספוג מהלומות כואבות, אבל הוא עומד על הרגליים. התעשייה הצבאית שלהם נפגעה בצורה שייקח שנים לשקם אותה, אנשי המשטר חשים מאוימים ומתנהלים כנרדפים, ועדיין - קשה לראות סדקים משמעותיים ביציבות המשטר. המטרה שלהם עכשיו היא לשרוד ולהגן על האלאמו שלהם: מצר הורמוז. אם יתמידו, המחיר בתחנות הדלק בארה"ב יהפוך לבלתי נסבל עבור טראמפ.
לאמריקאים אין יכולת צבאית לפתוח את המצר. הם למדו את זה בדרך הקשה מול תימן, שם הובילו קואליציה בינלאומית רחבה שלא הצליחה לפתוח את באב אל־מנדבּ ולבסוף התקפלה בהסכם כניעה מול החות'ים. איראן נחושה לפחות כמו החות'ים וחזקה הרבה יותר.
למול השליטה האיראנית במצר יש לטראמפ קלף אחד חזק מול איראן – הנפט. ארה"ב כבר עשתה את ההכנות להשתלט על האי ח'ארג, שדרכו עוברים 90% מיצוא הנפט האיראני, אבל לאיראן יש תשתיות נוספות להמשיך את יצוא הנפט. לדבר אחד אין לה תשובה: לפגיעה בשדות הנפט, שתחסל את הכלכלה האיראנית ותהפוך אותה למדינה כמעט חסרת חשיבות.
המחיר של פגיעה כזאת יהיה עוד זינוק במחירים וגם פגיעה קשה בעם האיראני, זה שכולנו מקווים שיקום ויחליף את השלטון. לכן ייתכן שרק איום יספיק: טראמפ יכול להודיע שהוא מוכן לתת חסינות להפקת הנפט אם איראן תפתח את המצר, ואם לא – ישמיד אותה. זו עסקה שתיתן לאיראנים מוצא של כבוד מהמלחמה, וגם לטראמפ.
בסיסי חיל האוויר עובדים כמו מכונה משומנת: טבלאות אקסל מדויקות לזמני הטיפול במטוסים, כמו גם של שעות השינה של הטייסים. קשה שלא להתפעל מהמסירות של האנשים המופלאים שם, גם על הקרקע וגם בקוקפיט. על כל מטוס שנוחת מתנפל צוות טכנאים וחמשים, שכבר שלושה שבועות בקושי ישנו, כדי להכין אותו בתוך זמן קצר למטס הבא.
גם בטייסת אתה פוגש את צוותי האוויר, ובהם מילואימניקים בני 50 וטייסים צעירים, שכבר שלושה שבועות חיים בסרט נע של תקיפות: קמים בבוקר, שעה תדרוך לפני טיסה, ארבע שעות טיסה לאיראן וחזרה, תחקיר, אוכל, שלוש שעות שינה וקדימה לטיסה הבאה.
חלקם לוקחים כדורי מודפיניל או כדורי קפאין כדי לשמור על ערנות. בקוקפיט הם לוקחים איתם פיצוחים, שוקולד וחטיפי חלבון, כדי להישאר ערים. רבים מהם כבר סובלים מכאבים בצוואר מהטיסות הארוכות, וכשהם נוחתים, מחכה להם צבא של פיזיותרפיסטים להקל עליהם. להרבה יש גם סימני שפשוף בפנים מהשעות הארוכות עם מסיכת חמצן וקסדה.
מפקדי הטייסות מנסים לגעת באנשים, להרגיש מי עייף ומי לא מספיק מרוכז. אלה נשלחים הביתה ל־24 שעות כדי לישון במיטה שלהם ולאגור כוח. על אף העובדה שחיל האוויר השיג חופש פעולה מבצעי מעל איראן, יש עדיין איומים על הקרקע ויש תמיד חשש לתקלה טכנית. העובדה שכל יום וכל לילה יש עשרות מטוסים חד־מנועיים מעל איראן, מדירה שינה מעיני המפקדים הבכירים שלהם.
לכן גם המפקדים הבכירים יוצאים לגיחות מבצעיות, כי כל גיחה שהם משתתפים בה משחררת טייס למנוחה ארוכה יותר. הטייסים שפגשתי השבוע נראו נחושים, מאמינים במשימה וביכולת שלהם ועייפים מאוד. כמה זמן יוכלו עוד להמשיך בקצב הזה? לא בטוח שאפשר לענות על זה בתשובה הצבאית הסטנדרטית "ככל שיידרש".
מה שעצוב בסיפור הזה הוא שבזמן שמיטב אנשינו מסכנים את עצמם בשמי איראן, אלו ששלחו אותם לעזאזל בקידום החקיקה להפיכה המשטרית מנצלים את הזמן שבו הם נמצאים בקוקפיט - כדי לשנות את פני המדינה שהטייסים מגינים עליה. באיראן מציינים היום את ראש השנה הפרסי, נורוז, בתקווה שהשנה החדשה תביא איתה שינוי בחיי האומה העתיקה הזאת, שראויה למשטר אחר. גם אנחנו.
התרעות פיקוד העורף