מספרים לי על "ביבי של פעם", אבל מהר מאוד מבינים שהמודל שלנגד עיניהם מתחת לאדמה משתנה ברגע שהוא עולה מעליה אל המציאות הנושפת בעורפו: המשפט, החקירות נגד אנשי לשכתו המרוקנת, הבחירות הקרבות, בג"ץ, התקשורת ועוד.
בימים הללו היה אמור נתניהו, ראש קבינט המלחמה, להיות עסוק אך ורק בניהול המערכה ובנקודות היציאה הנכונות ממנה, אולם ישנם נושאים אחרים, לא מבוטלים בעיניו, שמעסיקים אותו.
אני מאוד מקווה שנתניהו עם הקבינט, המל"ל והמטכ"ל מחזיק בכמה דרכי פעולה אפשריות לסיום נכון של המלחמה בשתי החזיתות. כל דבר אחר ייחשב לחוסר אחריות. מבחינתה של ישראל, התכלית האסטרטגית צריכה להיות השמדתם או צמצומם למינימום של האיומים מצד איראן (הגרעין, הטילים, ההגנה האווירית, התעשייה הצבאית, מכוני המדע והחלל ועוד).
כמובן שהפלת המשטר הנוראי בטהרן תיחשב לבונוס ענק ואסטרטגי, אבל היעד הזה לא מובטח, וישראל תצטרך בשלב מסוים להסתפק במה שיש ולהתנחם בכך שאיראן תהיה משהו כמו סוריה - מדינה ללא צבא חזק וללא יכולות איום. זה ייקח עוד זמן אבל יגיע.
בצפון, האירוע ברור הרבה יותר. לפנינו "חלון הזדמנויות" להכאתו עד כדי חיסולו של ארגון חיזבאללה, שנהנה עד לאחרונה מתמיכתם של שליטי איראן, סוריה ולבנון. כעת מה שנותר מהארגון ניצב כמעט לבדו, ומולו שילוב אינטרסים בין ישראל וצה"ל לממשלת לבנון, צבאה ואזרחיה.
ישנו אפילו פרופסור אחד למשפטים, שהופעותיו בערוץ 14 והפיכתו לסלב ברחוב הביביסטי גרמו לשתן לזרום לו כנראה למעלה במקום למטה, והוא מתעתד לצאת ל"פגישת פסגה" עם נשיא ארה"ב, כשבחיקו עצומה הקוראת לטראמפ להטיל סנקציות על נשיא בית המשפט העליון ועל היועצת המשפטית לממשלה. בושה.
תושבי הצפון זקוקים כעת לאוזן קשבת, לכתף חמה ולפיצוי על ההפסדים והנזקים הכבדים. את הביטחון צריך לספק צה"ל, ואת כל היתר – השרים וחברי הכנסת. הצבא עושה ככל יכולתו; נבחרי הציבור לא, פרט לשר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף, שזוכה לשבחים מכולם.
מאז שהכרתיו בהיותי מפקד גלי צה"ל, נקשרה נפשי בנפשו. פניתי אליו בשעתו שיאתר עבורי מועמדים לשירות בגלי צה"ל, והוא התעקש שאגיע לביקור בעיר. לקחתי את הנהלת התחנה, ביקרנו, והוכינו בהלם ובתדהמה מאישיותו ומפועלו בתחום החינוך, שבו ראה את ייעודו המרכזי כראש רשות. עוד יסופר בו ובאשר אירע לו בשנים האחרונות. אני כואב את לכתו.
ואני לא רק אוהב ומעריך את אמא שלי הגיבורה, שחילצה כילדה בת 16 את אמא שלה ואת אחותה הקטנה מדמשק לאחר מות אביה, כשהערימה על שר ההגנה הסורי - אלא גם לומד ממנה. היא עדיין עובדת במשרה מלאה בלשמור על המשפחה, בלוודא שאין מריבות וסכסוכים, בלאתר ילד או כלה, נכד ונכדה או נין ונינה עם בעיה, ובלבדוק שהכל מטופל.
השבוע פרסמתי לה ברכה בפייסבוק, שזכתה לתהודה חסרת תקדים - שימו לב, 11 אלף לייקים ו-2,500 ברכות אישיות - ולשיתופים. זה מגיע לה, ויותר. מזל טוב, אמא יקרה, ועוד הרבה שנים טובות (כן, היא קוראת את הטור כל שבוע, וכמוכם מתחילה מלמטה למעלה...). שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף