מלחמה היא תמיד זמן שבאופן טבעי נשאלות בו הרבה שאלות אישיות, קיומיות וגם פרקטיות על איכות החיים ועל המסלול שאנחנו כבני אדם צועדים בו. מי שלא עושה לעצמו ריסטרט לחיים הוא פראייר. סליחה על הישירות, או שלא. בעבור תלמידי ישראל הצעירים האירוע הזה, מהעיניים שלהם, נראה מעט שונה. זאת מכיוון שמדובר באנשים צעירים שאין להם הרבה ניסיון חיים, וכל מילה שנאמרת להם או כל תזוזה בחייהם עלולות להתפרש כשליליות. כך מסבירים פסיכולוגים בהיגיון רב.
דור הזומים והמסכים הוא אינו דור אבוד, כפי שנוטים להלין. זהו דור מסתגל. רק לפני כמה שנים הלמידה מרחוק בתקופת סגרי הקורונה נראתה כמדע בדיוני לכלל חלקי האוכלוסייה. שבועות שלמים הושקעו על ידי הורים מתוסכלים בהסבה מקצועית לטכנאי זום והנה, היום העניינים כבר מתקתקים. ברוך השם יש תלמידים שעדיין לא למדו איך סוגרים את המיקרופון, או מורידים את הפילטר, אבל הופה, לצעירים הללו יהיו פה עוד ימי לחימה ארוכים שיוכלו לשפר גם את המיומנות הזו.
מערכת החינוך בישראל, שלפני כמה שנים הייתה מבוהלת מהלמידה מרחוק כשיצאה אל הדרך החדשה בה, נראית אחרת היום. היא פיתחה שפה, נביאי הזעם נגדה התפיידו ככל שההצלחה עלתה ובדיוק כמו שרפואה מרחוק נראתה פעם כמדע בדיוני, היום היא סטנדרטית לחלוטין (גילוי נאות: כותבת שורות אלה היא בתו של אחד ממוביליה). אלא שמי שיושבים על הישבן רבות, גם מתקשים בסופו של דבר לקום ממנו. האתגר של דור הזום, הממ"דים, המקלטים, המסכים והטיקטוק יהיה לפתח את הקשרים החברתיים המעולים שיש לדור הוותיק שאנו פוגשים בימים אלה במקלטים.
אחרי ההחלטה על הבגרויות, הנה ההזדמנות של מערכת החינוך ובראשה שר החינוך למצוא במהירות את הפיצוח החינוכי לדאוג לרווחה החברתית של תלמידים בדרכים יצירתיות. יכולת פיתוח של קשרים אישיים וחברתיים היא אחד מהקלפים המנצחים בחיים לסל הכלים של אדם. ויש הטוענים בהקשר ישיר לכך, וגם אני נמנית איתם, שלא הכל ציונים בחיים.
ברייקינג ניוז. היום הוא יום האושר הבינלאומי. אני סבורה שכך בוודאי חשתם מהשנייה שקמתם הבוקר אחרי לילה של אזעקות, עד הרגע הזה ממש שבו אחזתם בעיתון. מה שבאמת מדהים הוא שגם אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, ישראל ממשיכה להתייצב בצמרת דוח האושר העולמי ומדורגת השנה במקום השמיני בעולם, זאת על פי דוח האושר העולמי שהתפרסם לטובת היום המיוחד. בראש הרשימה נמצאת פינלנד, שמובילה את הטבלה כבר קרוב לעשור, כשהמדינות הנורדיות שולטות בעשירייה הראשונה. אחרי פינלד ישנן איסלנד, דנמרק, קוסטה ריקה, שוודיה, נורווגיה, הולנד ומיד אחרינו לוקסמבורג ושווייץ.
חוקרים ישראלים שנדרשו לתוצאה הזו מסבירים שהתוצאה אינה מבטלת את המחיר הנפשי והחברתי של המלחמה, אלא דווקא מדגישה את הפער בין החוסן הבלתי מעורער של החברה הישראלית לבין החוויה הרגשית הקשה של חיי היומיום. הדוח הוא סקר שמתבסס על פרמטרים כמו תמ"ג לנפש, חינוך, תוחלת חיים ושחיתות. שאלה פרמטרים שבוודאי הרצתם במהירות במוחכם והענקתם להם ציונים מהירים כדי להבין איך הם מתכתבים עם התוצאות האלה בזמן שהמדינה שלנו במלחמה כבר שנתיים וחצי.
עד אז מקום מכובד בשמינייה הראשונה. מקווה שהידיעה הזו פתחה את הסופ"ש שלכם באושר.
נו, מי סיימה פה לתקתק ארונות במלחמה? שתרים יד. היידה! אין זמן טוב מכך לפרויקטים אלה שנדחו. במסגרת זו, כמו כל אישה שמכבדת את זמנה וארונה, טרחתי לבצע מיונים שהסתיימו בחלוקת שקים.
ובכן, צריך להביט למציאות בעיניים. יש מכנסיים שכבר לא נסגרים וכנראה גם לא ייסגרו, נעלי עקב זה אאוט, את הכי יפה כשנוח לך וכו', ממש אין צורך בעשרות סריגי גולף בצבע שחור אז ביי - וחשוב מאוד לקדם פיג'מות וטרנינגים יפים ומגניבים, כי כן חשוב לי מאוד מה השכנים יגידו. ואם הם לא יגידו, אז אני אאלץ אותם להגיד ולהחמיא, כי זה פותח שיח.
שרק נהיה שמחים (יום האושר, זוכרים?) ונמשיך לתת בראש לרעים. סופ"ש שקט, מנצח ונעים.
התרעות פיקוד העורף