הממשלה והמטכ"ל, בייחוד ראש הממשלה והרמטכ"ל, כאילו יצאו משליטה והם מנהלים מלחמה פרועה בכל דבר שזז. בימים האחרונים נחשף פוטנציאל לחזית נוספת – מצר הורמוז.
בינתיים מדברים על זהות אינטרסים לנו ולארה"ב. קשקוש. האינטרס המשותף הוא אכן שרידות הממשלים ושרידות המנהיגים, אלא שהמניע בארה"ב הוא אינטרס אסטרטגי, ואצלנו הוא אידיאולוגי-משיחי. התוצאה: בימים האלה צה"ל הורג בני אדם, כולל בלתי מעורבים בעזה, בגדה, בלבנון, בסוריה ובאיראן, כשבמלחמות ההתשה מבוצעים טיהורים אתניים ומטורטרות אוכלוסיות שלמות. כולל אזרחי ישראל.
כצפוי, דו"צ מיהר להרגיע שאין בעיית מלאי, אלא שנותרו כמה שאלות פתוחות בנסיבות שהובילו לירי האינטנסיבי ההדדי. למשל, האם היו וכיצד טופלו הערכות המודיעין שעסקו באפשרויות של ירי משמרות המהפכה על המפרציות בעקבות הירי המטופש שלנו על מכלי הנפט באיראן? ובהמשך, האם סגירת מצר הורמוז הובאה בחשבון בהערכה מודיעינית? מזכיר המלחמה המסוקס והמקועקע של טראמפ אמר: ודאי שידענו. טראמפ, מצידו, דווקא אמר שהופתע.
השאלה שלנו היא אם ראש הממשלה ידע וכיצד פעל. האם היו דיונים בקבינט שהצריכו אישורים מוקדמים? והאם היו דיוני מטה מטרימים במטכ"ל שעסקו באפשרות של ירי אינטנסיבי שיפגע ברמת מלאי המיירטים, או בסגירת המצר בעקבות הפצצת מאגר הנפט בטהרן? ומה קרה אחרי אותם דיונים, והאם מתישהו עלתה שאלת כלכלת החימושים, אפרופו הירי האינטנסיבי?
אלו הן שאלות חשובות לעתיד המשך הלחימה ולקורבנות שיושתו על המגזר האזרחי. האם נידונה היתכנות של ירי איראני על המפרציות בהקשר של לאן תפנה ארה"ב מיירטים, כשהאיראנים יורים לכל הכיוונים? אם היו שואלים כל אדם סביר לאיזו מדינה תשגר ארה"ב מיירטים – ישראל או סעודיה – התשובה ברורה לכולם, חוץ מאלו שלא שאלו את השאלות הנכונות בזמן אמת.
ז'יטון אחר ז'יטון
אני מכיר, קצת, את מערכות הביטחון הרלוונטיות לניהול מלחמות המיירטים. גברים ונשים בקיאים כולם, חרוצים, מסורים ובתחושת שליחות. הבעיה היא שהמערכות הצבאיות עובדות מול ממשלה שמנוהלת מבונקר אטומי לחלוטין, אובדת עצות ואטומה לסינרגיה (שאיננה) בין המערכות.
השאלה היא אם צבר השאלות האלה נענה בזמן אמת. למשל, אישור מבצעי יוני 25' ומרץ 26' באיראן והרחבת הירי על לבנון וחיזבאללה. במקרה של הערכת חסר במיירטים אמור ראש הממשלה להורות על הנמכת הפרופיל המלחמתי בלבנון. האם זה קרה? לא.
המערכת הביטחונית הייתה אמורה להציף את כל השאלות שלעיל, אבל לך דבר עם נאשם בפלילים שעוסק קודם כל במילוט וכל השאר אשמים בכל. ידו בכל בגלל חבורת האפסים סביבו, אבל יד כל בו והכאוס, מבחינתו, הוא חבל הצלה אישי, כשמבחינה לאומית זהו חבל תלייה.
מה שמוביל לדוגמה הרסנית נוספת לכשל הניהולי של הדרג המדיני ולניתוק בין הממשלה למטכ"ל. באוקטובר 2023 הוחלט בממשלה לפנות את תושבי הצפון, בתחילת 2025 הוחלט להחזירם. ההצעה לפנות הייתה של הצבא בהתאם למטרות המלחמה של הממשלה (חיסול חיזבאללה), וההחלטה להחזיר הייתה משותפת. שתי ההחלטות היו אומללות בטיפשותן ובתוצאותיהן בגלל חסרון אותה יד מדינית שוקלת ומכוונת.
הדרישה הציבורית כיום היא: אם אתם שם, בממשלת העולב, לא מסוגלים ללכת להפסקת אש, ובטח שלא להסכם או להסדר מדיני כלשהו – לפחות הניחו למלחמה לגווע. תנו לטראמפ לנהל את המלחמה שלו ותפסיקו את ההתעללות בגווייה, שזה קוד ההפעלה של צה"ל וחיל האוויר בכל הזירות. ה"מלחמה" כיום מצטיירת כמו אמוק של סכינאי שלא מפסיק לדקור, ומאחורי ההתקף הצה"לי בשטח נחבאת הסיבה הפוליטית: אם יתפזרו תימרות העשן, תתגלה הממשלה הזו בכל חרפתה וריקבונה. מראש הבואש עד אחרון פשפשי הקואליציה.
לכאורה יש מצב מלחמה משום ש"הם" ושות' משגרים טילים, ואנחנו מתגוננים ותוקפים. אלא שהפערים ביחסי הכוחות (מצוקת אזרחים לא נחשבת גם בישראל, גם בלבנון וגם באיראן) בינינו לבינם הם גדולים מכדי להתעלם מכך שאנחנו קובעים מתי תיפסק האש.
תשובת הממשלה בפועל היא למה להפסיק להרים מסכי עשן מתאבך מעל ביירות וטהרן, כאשר בחסות הלחימה מועברים חוקים אנטי-דמוקרטיים, וכאשר כוחות המתנחלים – במחוות הוקרה לבית הדין הבינלאומי בהאג - "מנקים" באלימות קטלנית שטחים מגורמים עוינים כמו יושבי המקום הקבועים.
מה שיקבע את המשך הלחימה הוא הנכונות להמשיך להילחם מצד כל הצדדים. אם טראמפ, אינשאללה, יתנער מהמלחמה וישאיר אותנו לגורלנו, אנחנו אמורים להתמודד עם הנכונות של חיזבאללה ואיראן להמשיך. לכאורה שני אלה דחוקים לקיר ומשוכנעים שהכוונה שלנו עם טראמפ ובלעדיו היא להשמידם.
כיום הם משחקים אותה מוכנים למות ולא להפסיק. השאלה היא מה מצב הנכונות שלנו למות לטובת המשך הלחימה. ברגיל היא נובעת מקמפיין הפחדות בסגנון "הקם להורגך" ו"אלוהים איתנו" כחלק מהמרכיב האמוני של מלחמת הדת. החלק הציני של דחיפה למלחמה הוא פוליטי (נסיגה היא מפלה אלקטורלית) ואישי (מילוט ממשפט).
בינתיים, בני אדם לכאורה סבירים, ברחוב, בצבא או בסט פאנליסטים – כולם שם אפופי רוח קרב ומשחקים אותה מצביאים אסטרטגיים וחיילים אמיצים כאילו ניטלה בינתם. הם מכירים בכך שלא ניתן להפיל לקרשים את חמאס, חיזבאללה ואיראן, ועדיין, כמו מסוממי קזינו, הם משליכים למולך המלחמה ז'יטון אחר ז'יטון. אזרחי ישראל היקרים – זה אתם.
התרעות פיקוד העורף