למרות המלחמה, למרות המאמץ הלאומי הכבד, למרות הטילים והאזעקות והלחצים והקשיים והמכות שנוחתות עלינו כבר שנתיים וחצי, התקווה שמשהו בהתנהגות המופרעת של הקואליציה ישתנה או יירגע, נכזבת כל יום מחדש.
כשהמנהיג נושא נאום נדיר לאומה הוא מדבר על "לצופף שורות" ועל "רק יחד ננצח", אבל בידו השנייה הוא ממשיך לשסות את חבר תומכיו, שופרותיו וסוגדיו בכל מה שלא בא להם טוב בעיניים. וזה כולל הכל: חידושה המואץ של ההפיכה המשטרית, הסתערות בולמוסית אינסופית על תקציב המדינה, המשך חלוקת שלל וג'ובים מכל הבא ליד, וכמובן טיפול בכל מי שעלול לסכן את המשך מלכות בית נתניהו על נתיניו.
נתניהו יודע שסולברג הוא איש ימין, אידיאולוגי, מתנחל ושמרן, אבל הוא גם יודע שסולברג הוא שופט מקצועי, ממלכתי והגון. אלה תכונות לא טובות, כי על פי תורת הכאוס צריך לערער ולמוטט את אמון הציבור בכל המוסדות שאינם הליכוד או ערוץ 14, וזה כולל את ועדת הבחירות המרכזית.
זה הגיע השבוע לשיא כשנתניהו שיגר את אחד מכלבי התקיפה המשפטיים הירודים יותר שלו כדי למנוע את מינויה של היועצת המשפטית החדשה של הוועדה, אשת מקצוע מוערכת ממעמקי הציונות הדתית. סולברג, אם כי באיחור, הבין מה קורה כאן ושיגר את כלב התקיפה בחזרה למלונתו. הבעיה היא שזה רק הפרומו.