המציאות הביטחונית כפתה על מערכת החינוך הפורמלית השבתה מלאה. בתי הספר ננעלו, הכיתות עומדות ריקות, והשגרה המוכרת של מיליוני תלמידים אינה קיימת.
כשהמערכות הממסדיות הגדולות מתקשות להגיב בגמישות הנדרשת תחת אש, החינוך הבלתי פורמלי מתגלה כזרוע הביצועית היעילה ביותר של העורף הישראלי. תנועות הנוער אינן רואות בימים אלה זמן של פגרה או המתנה. נהפוך הוא, זה הרגע שבו הערכים המונחלים בשגרה – אחריות חברתית, ערבות הדדית ומנהיגות – יוצאים מהכוח אל הפועל.
היתרון המובהק של תנועות הנוער טמון ביכולתן לפעול ללא תלות במבנים קשיחים או במערכי שיעור מובנים. מאז פרוץ המלחמה אפשר לראות את חניכי התנועות ואת החברים בכפרי הסטודנטים בחזית העשייה – בשכונות שנפגעו מטילים, במלונות המפונים ועוד.
בלי לזלזל בלימוד הפרונטלי בכיתות הלימוד, בעת משבר מתגלה הלמידה המשמעותית מחוץ לכותלי בית הספר. כשחניך באחת מתנועות הנוער יוצא לסייע למשפחה שביתה נפגע, או מארגן פעילות הפוגה לילדי מילואימניקים בשכונתו, הוא מפנים שיעור באזרחות ובחוסן לאומי ששום ספר לימוד לא יוכל להעניק. זהו חינוך המעצב את דמותו של האזרח העתידי, אזרח שאינו שואל "מה מגיע לי", אלא "היכן אני יכול לתרום".
המערכה הנוכחית מדגישה את הצורך הקריטי בחיזוק התשתיות הבלתי פורמליות. מדינת ישראל חייבת להכיר בכך שתנועות הנוער אינן רק מקור לתעסוקה לילדים בשעות אחר הצהריים או לפעילות פנאי מאווררת. הן רכיב חיוני בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. כשכולם מדברים על מערכה היסטורית שתבטיח את עתיד הדורות הבאים, אנחנו יכולים להיות גאים בדור הצעיר שגדל פה וברוח הגדולה שהוא מביא עימו. היא זו שתבטיח את החוסן הלאומי של כולנו ותבנה פה חברה טובה יותר, דורות קדימה.
התרעות פיקוד העורף