לצד הסיכונים הגיאופוליטיים, שינויי האקלים מעמיקים את הלחץ | גלית כהן

בעיצומה של מערכה אזורית במזרח התיכון מתחדדת שוב פגיעותה של הכלכלה העולמית בכל הקשור למתרחש בנתיבי האנרגיה של האזור. די בשיבוש במצר הורמוז – צוואר בקבוק שדרכו עוברת כחמישית מצריכת הנפט וממסחר הגז הטבעי הנוזלי בעולם – כדי לטלטל את השווקים. אך האנרגיה היא רק חלק מהסיפור. השאלה האסטרטגית איננה רק כיצד להגן על מצר הורמוז, אלא מדוע הכלכלה העולמית עדיין תלויה בהם מלכתחילה.

מאז משבר הנפט של 1973 התמקדו מדינות בהבטחה של זרימת הנפט. אבל המציאות השתנתה. לצד הסיכונים הגיאופוליטיים, שינויי האקלים מעמיקים את הלחץ על מערכות מים ומזון, במיוחד באזורים חמים ויבשים. התלות באנרגיה רק גדלה. התפלת מים, שאיבה והולכה הם תהליכים עתירי אנרגיה, ולכן עליית מחירי אנרגיה מתגלגלת ישירות לעליית מחירי מים. גם מערכת המזון תלויה באנרגיה בכל שלב כמעט – מדשנים מבוססי גז טבעי ועד קירור, עיבוד והובלה. במילים אחרות, אנרגיה, מים ומזון הם מערכת אחת של ביטחון בסיסי.

מכאן נובע שינוי הפרדיגמה הנדרש: לא רק להגן על מצר הורמוז, אלא להפוך אותו לפחות קריטי. והדרך לכך ברורה. ביטחון אנרגטי במאה ה־21 אינו נבנה על הגנה על נתיבי אספקה, אלא על הפחתת התלות בהם. המעבר לאנרגיות מתחדשות, בשילוב אגירת אנרגיה, התייעלות אנרגטית וטכנולוגיות חכמות לניהול רשת, הם מהלך אסטרטגי של ביטחון לאומי. מערכת מבוזרת של ייצור ואגירה מקטינה תלות בייבוא דלקים, מפחיתה חשיפה לזעזועים גיאופוליטיים ומאפשרת רציפות תפקודית גם במצבי חירום. דווקא במזרח התיכון הפוטנציאל לכך גבוה במיוחד: משאבי שמש רחבים, צורך גובר במים ובמזון, והזדמנות לבנות מערכות חדשות במקום להיתקע בתשתיות ישנות.

גם בתקופה של מתיחות אזורית עמוקה, אינטרסים סביב משאבים חיוניים יכולים לייצר שיתופי פעולה. עבור מדינות המפרץ, מדובר בהזדמנות: לצד תלות בנפט ובגז, הן משקיעות בגיוון כלכלי ואנרגטי. ישראל מביאה חדשנות בטכנולוגיות מים, חקלאות ואנרגיה. מדינות האזור מביאות הון, קרקע ושווקים. השילוב יכול לייצר מערכת אזורית חדשה: אנרגיה סולארית תפעיל מתקני התפלה, אגירה תבטיח יציבות, התייעלות תצמצם ביקושים, ורשתות חשמל אזוריות יחזקו חוסן.

כל עוד העולם נשען על צווארי בקבוק כמו מצר הורמוז – הפגיעות תישאר. יוזמות כ־IMEC, שמחברות בין הודו, מדינות המפרץ, ישראל ואירופה, כבר מקודמות. זהו בסיס לשלב הבא – מערכת אזורית משולבת של אנרגיה, מים ומזון. זה לא דורש שלום מלא, רק שיתוף פעולה באינטרס משותף.