לאחר שתסתיים המערכה בין ישראל לאיראן, תצטרך קהיר להתמודד עם שלושה משברים במקביל - כלכלי, פוליטי ותדמיתי - ולברר כיצד תיתפס בעולם הערבי לאחר שבחרה במדיניות זהירה בזמן שהאזור בער.
כעת מגיע השלב השלישי: מצרים ביום שאחרי. כאשר האבק ישקע מעל המערכה בין ישראל לאיראן, קהיר תיאלץ להתמודד עם שאלה אסטרטגית רחבה בהרבה: האם המדיניות הזהירה שנקטה שמרה על האינטרסים שלה - או דווקא פגעה במעמדה בעולם הערבי ובמצבה הכלכלי והפוליטי?
ההפסד הכלכלי - תעלת סואץ, תיירות ומטבע חוץ
הפגיעה המיידית ביותר במצרים היא כלכלית. המלחמה האזורית פגעה ביציבות נתיבי הסחר בים האדום ובמצר באב אל-מנדב. כל פגיעה בתנועת הספנות באזור פוגעת ישירות בהכנסות מצרים מתעלת סואץ - אחד ממקורות המטבע הזר החשובים ביותר של המדינה. כאשר חברות ספנות בין לאומיות בוחרות להאריך את מסלולי ההפלגה ולהקיף את אפריקה, מצרים מאבדת הכנסות של מיליארדי דולרים בשנה. לכך מצטרפת פגיעה אפשרית בענף התיירות - ענף רגיש במיוחד לחוסר יציבות אזורית. כך נוצר פרדוקס: מצרים לא השתתפה במלחמה - אך משלמת עליה מחיר כלכלי כבד.
הפרדוקס הצבאי – התחמשות אדירה מול מציאות כלכלית קשה
גם סוגיית ההתחמשות המצרית מעלה שאלה אסטרטגית עמוקה. אם הכלכלה המצרית נמצאת במשבר מתמשך, מדוע ממשיכה קהיר להשקיע סכומי עתק בבניין כוח צבאי - ודווקא במערכות שמכוונות לכאורה כלפי ישראל, המדינה היחידה שעימה חתמה מצרים על שלום במסגרת הסכם? חלק מהמזרחנים והחוקרים הצבאיים מסבירים זאת בשילוב של כמה גורמים: תפיסת הביטחון המצרית המסורתית שאינה מאמינה בשלום נצחי במזרח התיכון; רצונו של המשטר לשמר את מעמדו של הצבא כעמוד התווך של המדינה; והשאיפה של קהיר להמשיך להיתפס כמעצמה הצבאית המרכזית בעולם הערבי.
הסיכון הפוליטי הפנימי
מבחן מדינות המפרץ
במהלך המערכה האזורית מצאו עצמן מדינות המפרץ תחת איום ישיר של טילים וכלי טיס בלתי מאוישים מצד איראן ושלוחותיה. במקביל, קהיר בחרה במדיניות זהירה ונמנעה מגינוי חריף וישיר של טהרן. בעיני חלק מהאליטות במפרץ נוצר פער מטריד: כיצד ייתכן שמדינה הנהנית מתמיכה כלכלית רחבה ומהזדמנויות עבודה עבור אזרחיה אינה מתייצבת באופן ברור לצד ביטחונן של מדינות המפרץ כאשר הן עצמן מותקפות?
סביר להניח שמדינות המפרץ לא ימהרו לנקוט צעדים קיצוניים כמו גירוש עובדים מצריים - הן בשל התלות בכוח העבודה והן בשל ההשלכות הכלכליות והפוליטיות של צעד כזה. אך עצם העלאת הסוגיה עשויה להפוך למנוף לחץ על קהיר ולערער את יחסי האמון בין הצדדים. מה שקורה היום בין קהיר לציר המפרץ אינו ויכוח טקטי על איראן - אלא מאבק שקט על מי מגדיר את הסדר האזורי החדש. זו אולי הסיבה שנשיא מצרים יצא למסע דילוגים במדינות המפרץ תוך כדי המערכה.
החשיבה האסטרטגית בקהיר
כדי להבין את זהירותה של מצרים יש להבין גם את ההיגיון האסטרטגי שמאחוריה. מבחינת חלק מהאסטרטגים בקהיר, הסיכון אינו טמון רק בהמשך שלטון האייתולות באיראן - אלא גם באפשרות של קריסת המשטר בטהרן. אם ישראל וארצות הברית יצליחו להפיל את שלטון האייתולות, אין כל ודאות שהמשטר שיקום במקומו יהיה יציב יותר או מתון יותר.
במצרים חוששים מתרחיש של כאוס אזורי או עליית הנהגה חדשה שתבקש לבסס את הלגיטימציה שלה דווקא באמצעות עימותים חדשים במזרח התיכון. מנקודת מבט זו, הזהירות המצרית אינה רק ניסיון להימנע ממלחמה, אלא גם ניסיון להימנע משינויים גאופוליטיים בלתי צפויים שעשויים להחליש את המשטר או את מעמדה של מצרים בעולם הערבי.
התקשורת המצרית והמסר הציבורי
עמדה זהירה זו באה לידי ביטוי גם בשיח הציבורי במצרים. מאמרי מערכת בעיתון הממסדי אל-אהראם הדגישו בשבועות האחרונים את הצורך להימנע מהסלמה אזורית רחבה ואת האחריות של המעצמות למנוע מלחמה כוללת במזרח התיכון. בכמה מהמאמרים הודגש כי מצרים תומכת ביציבות אזורית ומזהירה מפני "הרפתקאות צבאיות" שעלולות להצית את האזור כולו. לצד זאת הופנתה ביקורת כלפי המדיניות הישראלית והודגשה הסכנה שבהרחבת המלחמה.
התבטאויות של פרשנים צבאיים ואקדמאים מצרים בשבוע האחרון משקפות קו דומה: תמיכה עקרונית ביציבות האזורית, הסתייגות מהסלמה צבאית רחבה, והדגשה כי מצרים חייבת בראש ובראשונה לשמור על ביטחונה ועל יציבותה הפנימית.
הספינקס ביום שאחרי
ביום שאחרי המלחמה תעמוד מצרים בפני מבחן תדמיתי לא פחות מאשר אסטרטגי. במשך עשרות שנים הציגה עצמה קהיר כמנהיגת העולם הערבי וכעמוד התווך של הביטחון האזורי. השתיקה היחסית שלה במהלך המערכה עשויה להתפרש בשתי דרכים שונות לחלוטין. יש שיראו בכך מדיניות אחראית וזהירה של מדינה המעדיפה יציבות על פני הרפתקנות צבאית. אחרים עלולים לראות בכך סימן לחולשה ולנסיגה ממעמדה ההיסטורי של מצרים.
כאשר המלחמה תסתיים, מצרים תעמוד בפני שלושה קווי שבר: ההפסד הכלכלי הנובע מהפגיעה בתעלת סואץ ובמקורות המטבע הזר, הפרדוקס של התחמשות צבאית עצומה לצד כלכלה מקרטעת, והסיכון הפוליטי הפנימי המאיים על יציבות המשטר.
הספינקס המצרי אולי בחר לשתוק בזמן המערכה, אולם בפרספקטיבה שלאחר המערכה, תוערך מדיניות ההימנעות של מצרים דרך עדשת מאזן עלות-תועלת: לא רק כבחירה להפחתת סיכונים מיידיים, אלא כמהלך בעל השלכות על כושר ההרתעה, מרחב התמרון האסטרטגי ומעמדה במערכת האזורית.
התרעות פיקוד העורף