תחום הסיעוד הביתי נשען היום על מהגרות עבודה ("עובדות זרות"). לפי הלמ"ס נגון לשנת 2024, יותר משליש (38.8%) מהעובדים הזרים ברישיון הם עובדים בתחום הסיעוד, ומרביתן נשים. אלא שעל אף שהדאגה למטופלים הסיעודיים נשענת על מהגרות העבודה, בשעת חירום המדינה מתעלמת מהן כמעט לחלוטין, ומותירה את בטיחותן להסכמות פרטיות בינן למעסיקיהן, המטופלים הסיעודיים ומשפחותיהם - הסכמות בלתי שוויוניות אשר מגיעות עד כדי סכנה לחייהן. כך נוצר פרדוקס: ה"מעסיק" הוא לעיתים הקשיש או הקשישה המוגבלים בעצמם, שאינם יכולים לייצר מיגון או להתפנות אליו עצמאית, והמדינה אינה מייצרת הסדר מיגון מחייב.
כך גם נחשף הכשל בכך ש"מקום העבודה" הוא בית פרטי, וכללי פיקוד העורף למקומות העבודה, המתירים פעילות רק כאשר ניתן להגיע למרחב מוגן בזמן, אינם יכולים להתממש.
אותו הכשל בא לידי ביטוי גם בכך שעובדות הסיעוד הביתי נותרות חסרות מענה – כאשר פונות העובדות לביטוח לאומי או למשרד העבודה, הללו מפנים אותן לפיקוד העורף, וזה מצידו נמנע ממתן מענה ספציפי ורלוונטי לדילמה שבפניהן – להישאר עם המטופל הסיעודי ולסכן את חייהן, או להתמגן ולסכן את מקום עבודתן ואת המטופל. כך, נותרת כל עובדת לעצמה ולחסדי המטופל ומשפחתו. ואכן, לפי דיווחים, עובדות פנו לעמותת קו לעובד במקרים בהם משפחות אסרו עליהן לרדת למקלט לבדן וחייבו אותן לרדת לחדר המדרגות בלבד, ואף רמזו להן שאם לא יעשו כן יוצאו מהדירה ויוגדרו כמי שנטשו את המטופל.
בתחילת החודש הוציאה רשות האוכלוסין וההגירה מזכר למעסיקי עובדים זרים בכלל הענפים, לפיו הם נדרשים לתדרך את העובדים שהם מעסיקים על המצב הרגיש ולעדכנם היכן מצוי המרחב המוגן הקרוב, להסביר להם את כללי ההתגוננות ולתרגל איתם פינוי בטוח ומהיר ככל הניתן למרחב המוגן. אלא שגם מזכר כזה, כמובן, אינו פותר את בעייתן של מהגרות העבודה בענף הסיעוד הביתי, שכן הוא אינו מחייב, וכל עובדת נותרת, שוב, לחסדי המעסיק הספציפי ומשפחתו.
מהגרות העבודה בתחום הסיעוד הן אוכלוסייה פגיעה ומוחלשת. כבר בשנת 2009 קבע בית-המשפט העליון, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהן, והנציח את הפגיעה בזכויותיהן ואת תלותן במעסיק. בכך, הוא אף הנציח את הציפייה מהן לזמינות מתמדת, אפילו תחת אזעקה וסיכון חייהן.
חובתם הכללית של מעסיקים, מכוח הפסיקה, ליצור סביבת עבודה נאותה לעובדיהם, בשילוב פקודת הבטיחות בעבודה והזכות לחיים, שמעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - אינן נותנות תרופה לבעיה.
נדמה שהפתרון צריך להיות בסמכות המדינה, והוא כבר קיים, רק שאינו נאכף, במיוחד בזמנים רגישים ומסוכנים אלה. חוק עובדים זרים מחייב את המדינה לקבוע מגורים הולמים למהגרי העבודה ואף מסמיך אותה לקבוע אמות מידה מחייבות לבטיחות. מגורים הולמים חייבים לכלול מיגון ישים בזמן התגוננות והטלת חובת אכיפה על לשכות הסיעוד וחברות ההשמה בהדרכה בעת האזעקה, תוך חיובה של המדינה לקבוע נוהל המגן על עובדות אלה מפני דיווח על נטישה כאשר הן מתפנות למרחב המוגן.
התרעות פיקוד העורף