מלחמה אינה אירוע תיאורטי. היא אינה מתקיימת באולפן טלוויזיה, גם אם יושבים בו קצינים לשעבר עם דרגות וניסיון. מלחמה היא אירוע מתגלגל, לא מדע מדויק. נכון, אנחנו שולטים באוויר, ויש לנו טכנולוגיות מתקדמות, אך גם האויב לומד ומתפתח.
הוא בנה טילים שמצליחים להגיע רחוק יותר ועם עוצמה רבה יותר של הרס, משום שהוא לא ויתר על שאיפתו להשמיד אותנו. לכן, כל דיבור על "אסטרטגיית יציאה" תוך כדי לחימה נשמע אולי חכם, אבל הוא שייך לאקדמיה. כששואלים איך יוצאים ממלחמה בזמן שנלחמים, מאותתים לאויב שכבר מחפשים את הדרך החוצה. וזה כל מה שהוא צריך כדי לא להיכנע.
הבעיה הזו אינה חדשה. בכל סבבי הלחימה בעזה ובלבנון, כבר בימים הראשונים של התמרון עלתה הדרישה: מה התוכניות ל"יום שאחרי"? כאילו מלחמה היא תהליך עם לו"ז, כאילו אפשר לדלג על שלב ההכרעה. מלחמות מסתיימות באחת משתי דרכים: או שהאויב מוכרע ומסכים לשלום, או בהפסקת אש, שזה אומר שהמלחמה לא באמת הסתיימה. ראינו וחווינו את זה שוב ושוב.
ובינתיים, יש מציאות ברורה: תושבי הצפון והדרום חיים שנים רבות תחת איום של טילים, ותושבי המרכז הצטרפו אליהם. ואלה, כמו הלוחמים, אינם דורשים "אסטרטגיית יציאה", אלא ניצחון. לא הפסקת אש, שהיא רק הפוגה עד הסבב הבא. ניצחון פירושו שהאויב מבין שלא כדאי לו להילחם בישראל כי היא כאן כדי להישאר. את הוויכוחים הפוליטיים נשמור לבחירות. עכשיו יש מלחמה. עכשיו צריך לנצח.
התרעות פיקוד העורף