המהמר על הסוס המפסיד: המלכודת של חמאס בין איראן לקטר נחשפת | ד"ר ירון פרידמן

חמאס והג'יהאד האסלאמי נפגעו קשות מהמלחמה. איראן המותקפת כעת הייתה הברז הכלכלי של שני הארגונים בשנים האחרונות. הג'יהאד האסלאמי נפגע יותר, כי הוא נשען כמעט בלעדית על איראן, בעוד שחמאס נשען גם על הסיוע הקטרי. המפקדות של שני הארגונים מותקפות כעת על אדמת לבנון, בדיוק כמו חיזבאללה. מעל הכל, המלחמה הציבה בימים האחרונים את חמאס בעמדה מביכה למדיי, וארגון הטרור נאלץ לצאת בהצהרות סותרות שעליהן הוא עלול לשלם ביוקר.

בשבועיים הראשונים למלחמה שמר חמאס על שתיקה. עמדה זו נתפסה בטהראן כנייטראלית לכאורה, מה שהכעיס מאד את בכירי המשטר, שכנראה העבירו איומים להנהגת חמאס. נזכיר, כי גם חיזבאללה לא להיכנס למערכה כי ידע מה המחיר הכבד שישלם. אך ביום השלישי למלחמה אילצה איראן את חיזבאללה לשגר טילים על ישראל. יש להניח כי לחץ לא קטן הופעל גם על חמאס ואכן ארגון הטרור הוציא הודעה אפולוגטית ב־14 במרץ. באסם נעים, בכיר בלשכה המדינית של חמאס המתגורר בקטר, פרסם בתקשורת הערבית הודעה, לפיה תנועת חמאס אינה נייטראלית ואינה עומדת מנגד וכי היא מגנה את "התוקפנות הבלתי חוקית של האויב הציוני-אמריקאי". יום קודם פרסם מוחמד אסמאעיל דרוויש, יו"ר מועצת השורא של חמאס (אף הוא מתגורר בקטר), מכתב ברכה למוג'תבא ח'אמנאי לרגל בחירתו ליורשו של אביו בהנהגת איראן, יחד עם תודות לרפובליקה האסלאמית של איראן על סיועה המתמשך לסוגיה הפלסטינית. בהודעה נכתב כי מלחמתה של איראן אינה אלא המשך ישיר ל"טופאן אל אקצא" (מבול אל אקצא, השם שנתן חמאס למלחמה בעזה).

אלא שבימים האחרונים נתפסת העמדה הפרו-איראנית הברורה של חמאס כבעייתית למדיי, כאשר איראן משגרת טילים ומל"טים למטרות אזרחיות וכלכליות בקטר. כעת הנסיכות המארחת את הדסק המדיני של חמאס יוצאת בגינויים חריפים נגד איראן ומצפה מארגון הטרור לצאת בהודעת תמיכה במדינות המפרץ. הבקשה לגיטימית אחרי שני עשורים בהם סיפקה קטר לחמאס תמיכה בלתי מסויגת. כאן ניצב חמאס בעמדה בלתי אפשרית, בה כל בחירה תזיק לו בהכרח. על כן, ניסה חמאס מעין דרך אמצע. הארגון גינה את המתקפה על איראן ובו בזמן גם קרא לאיראן להימנע מלירות על שכנותיה. אולם ספק אם קטר תוכל לסבול את המשך התמיכה הבלתי מסויגת של חמאס באיראן,  במצב הנוכחי, כאשר כל מדינות המפרץ שוקלות ברצינות להצטרף למלחמה נגדה אחרי שספגו ירי בלתי פוסק ממנה. הלחץ הקטרי הולך וגובר לאחרונה, מכיוון שקטר נפגעת קשה כלכלית ומתקני הגז והנפט שלה מופצצים וספינותיה נחסמות במצרי הורמוז.

נראה כי המצב הנוכחי רק מחמיר את הקרע בתוך חמאס בין שני המנהיגים המובילים שלה בקטר. האחד הוא ח'אלד משעל, איש האחים המוסלמים, שתמך בעבר באופוזיציה האסלאמית בסוריה והפך ל"פרסונה נון גרטה" בסוריה ואיראן והוא ממובילי הקו הערבי הנשען בעיקר על הציר הקטרי-טורקי. השני הוא ח'ליל אל-חיה שממשיך את דרכו של יחיא סינואר, הנשען על איראן ו"ציר ההתנגדות".

הזיגזג הפוליטי של חמאס אינו חדש. אמנם הארגון הוקם במסגרת תנועת "האחים המוסלמים" בעזה בזמן האינתיפאדה הראשונה ב־1987, אך זכה עם הזמן לחסות גוברת של איראן. מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 הייתה נקודת מפנה. ארגון הטרור בגד במשטר אסד בדמשק, על אף שהעניק לו חסות במשך כעשור. חמאס החליט לתמוך באופוזיציה הסורית כנגד המשטר בדמשק, שהיה בעל בריתה הקרוב של איראן. כתוצאה מכך, קיצצה איראן משמעותית את הסיוע לחמאס וריכזה את תמיכתה בג'יהאד האסלאמי, הנאמן לה הרבה יותר מבחינה אידיאולוגית. חמאס בתקופה זו נשען כמעט בלעדית על הסיוע הקטרי (שזרם לעזה באישורה של ממשלת ישראל, למרבה הצער). בשנת 2017 עם היבחרו של יחיא סינוואר לראשות חמאס החלו היחסים עם איראן להשתקם, בעקבות מחויבותו של סינוואר למאבק נגד ישראל. בשנת 2022 בתיווכו של ארגון חיזבאללה, גם חודש הקשר בין חמאס למשטר אסד בדמשק, מה שנראה כשיקום יחסי ציר ההתנגדות עם עזה.

יש להניח כי איראן לוחצת על חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה לחדש את המלחמה כעת, בדיוק כפי שלחצה על חיזבאללה. חידוש הירי מעזה יוכל להעסיק את צה"ל בשלוש זירות בו זמנית: איראן, לבנון ועזה. אולם שתיקתם של מנהיגי "הפנים" רק מוכיחה כי הם נמנעים מכניסה למערכה אבודה וחשים כי הציר האיראני אינו יכול לסייע ונלחם כעת על חייו. לא מן הנמנע כי הם חשים שהופקרו ע"י חיזבאללה ואיראן גם בעיצומה של המלחמה בעזה.

עם זאת, נראה כי אין מנוס מעימות צבאי בין צה"ל לחמאס, מיד אחרי שתסתיים המערכה בלבנון. הבעיה ברצועה דומה לזו שבלבנון - סירוב ארגון הטרור למסור את נשקו. כל עוד מצב זה נמשך, מונעת ישראל את המעבר לשלב השיקום ומתקרב העימות הצבאי. הנהגת החוץ של חמאס מתנה את מסירת הנשק בהקמתה של מדינה פלסטינית. הנהגת הפנים בחמאס אינה מדברת אלא עושה. מעשיה משדרים בבירור הכנה לעימות: הנהגת השטח בעזה בפיקודו של עז א-דין אל-חדאד מנצלת את המצוקה והעוני כדי לגייס צעירים חדשים לארגון, ממלאה את קופת הארגון ע"י מכירת הסיוע ההומניטרי לרצועה ומתנהלת כארגון עצמאי ששולט בעזה, כפי שהיה לפני המלחמה. חמאס מתעלם בהתנהלותו מ"הוועדה הלאומית לניהול עזה" בראשותו של עלי שעת' המתכנסת בקהיר. חמאס ממנה מושלי מחוזות ופקידים מטעמו, פורס כוחות בשטח ומבצר את אחיזתו בכל יום, כאשר העולם עסוק במלחמה באיראן. חמאס יסכים לקבל עליו את ניהול עזה ע"י "הוועדה" רק אם ישפיע על מינוי בכיריו וישלב את אנשיו בכוחות השיטור, ולכך ישראל לעולם לא תסכים. על כן, העימות כאמור בלתי נמנע, אלא אם כן קטר וטורקיה בלחץ אמריקאי כבד, ידרשו מהארגון להתפרק מנשקו, מנוף לחץ שכבר הוכיח את יעילותו בסוגיית החטופים.

הסיכוי שהלחץ על חמאס להתפרק מנשקו יגבר מאד אחרי המלחמה הגיוני בראייה היסטורית. במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, כאשר התגבשה קואליציה אמריקאית-ערבית נגד עיראק בעקבות פלישתה לכוויית, התייצב אש"פ בראשות ערפאת לצידו של סדאם חוסיין, מנהיג עיראק. דומה כי חמאס חוזר על הטעות של אש"פ, כאשר הוא תומך באיראן כלומר בצד המפסיד מול ארה"ב ונגד מדינות ערב. אש"פ שילם על כך מחיר כלכלי כבד ונאלץ להיכנע לתכתיבים של ארה"ב ומצרים להיכנס למשא ומתן עם ישראל. אין ספק כי חמאס אף הוא ישלם ביוקר על עמדתו אם יתמיד בתמיכתו באיראן.