הטיעון המרכזי בעד עונש מוות הוא הרתעה. אך המציאות והמחקר מציירים תמונה אחרת. גם בתחום הפשיעה הרגילה, הקרימינולוגים חלוקים בשאלה אם עונש מוות מרתיע.
המחקרים אינם מציגים הוכחה משכנעת לכך שעונש מוות מפחית רצח, אך גם אינם שוללים לחלוטין אפשרות של הרתעה. טרור הוא תופעה שונה. פעילי טרור פועלים מתוך מניעים אידיאולוגיים, תחושת שליחות ולעיתים גם נכונות למות. ניסיון העבר והמחקרים שנערכו בתחום מראים כי עונש מוות אינו מרתיע ארגוני טרור.
יש הטוענים שמבצעי הפיגועים יירתעו. אך גם כאן המחקרים מצביעים על תמונה מורכבת בהרבה. מחקרים שנערכו בישראל בקרב מחבלים שניסו לבצע פיגועי התאבדות מצאו כי כ־40% מהם היו בעלי נטייה אובדנית. גם בקרב מחבלים אחרים רבים היו מוכנים להסתכן במוות מתוך תחושת מחויבות לארגון ולמשימה.
בכל מקרה, התוצאה תהיה בעייתית. אם הממשלה תיכנע ללחץ ותמתיק את העונש, הדבר יוצג ככניעה לטרור. אם תבצע את גזר הדין למרות האיומים, ייתכן שבני הערובה יירצחו – והזעם הציבורי יהיה גדול עוד יותר.
המאבק בטרור מחייב מדיניות קרה ומחושבת, לא תגובות שמונעות בעיקר מזעם ומכאב. השאלה האמיתית איננה מה מספק תחושת צדק רגעית, אלא מה באמת תורם לביטחון.