מעבר לצורך הטבעי והברור של כולנו באסקפיזם כרגע, שמעודד בריחה לדמויות המעלות חיוך, מדובר בתופעה הולכת וגוברת, שהמלחמה רק חידדה. הרשתות החברתיות הקלו מאוד את הדרך ל־15 דקות של תהילה. אם לפני כ־20 שנה בערך, כשהחלו תוכניות הריאליטי, נדהמנו מהמהירות שבה צעירה אלמונית מקריית גת הופכת לכוכבת, היום התהליך יכול להתרחש בתוך ימים בודדים. מה שמתחבר לשינוי מהותי נוסף.
פעם התנאי לפריצה לתודעה היה כישרון מסוים - שירה, ריקוד, הצחקה. היום זו פשוט היכולת למשוך תשומת לב. ע"ע תוכנית הריאליטי הכי מצליחה בישראל, גם בזמן המלחמה, הלא היא "האח הגדול". תוכנית שכדי להשתתף בה אתה צריך להצטייד באפיון דמות שניתן לתמצת למילה אחת. התחמנית, הערס, הסקסית וגו'.
באופן אינסטינקטיבי, התופעה הזו מעוררת אצלי בעיקר בוז. זה יוצר תחושה שהמטרה היחידה היא להתפרסם ולהיות "מישהו", גם אם אין מאחורי זה שום תוכן או מהות אמיתיים. יש משהו יותר פתטי מאדם שעולה ויורד במדרגות הנעות של חניון הבימה, בזמן אזעקות, רק כדי שיצלמו אותו?
אבל עובדה שזה עובד. כלומר, מצליח לעורר תגובה בקרב מספר כל כך גדול של אנשים, עד ש"תומר משקף לבן" מגשים את חלומו והופך מפורסם. לפחות ל־15 דקות. במילים אחרות, יש בו משהו מיוחד, שמספק צורך של המונים. בדיוק כמו לניסים סיסקה או לבריסטה העלומה של נתניהו.
במה זה שונה, עקרונית, מכישרון שמקובל לראות כ"חשוב", נאמר, של זמר שמצליח בקולו לגרום להרבה אנשים להתרגש, או של בדרן שמצחיק המונים? כשחושבים על זה, לאורך ההיסטוריה היו הרבה כישרונות אנושיים שבזמן אמת נתפסו כמעוררי הערכה, והיום נראים מיותרים לחלוטין. בולעי אש, להטוטנים, לוחמי שוורים וכו'. כך שאולי גם אני תופס את העולם באופן מיושן, ומתעלם מהאבולוציה שמתרחשת למול עיניי. בסרטון של חצי דקה באינסטגרם.
ויותר מזה. בואו נדבר רגע על אותה בריסטה, שזכתה לתהילה באופן מקרי לחלוטין. כאמור, מתוך הופעה בת שנייה בתוך סרטון. ולא רק זה, בניגוד ליתר הדמויות שהזכרתי, היא אפילו לא רצתה בכך. ולא עשתה שום דבר יזום כדי לגרוף תשומת לב. אז למה התפרסמה בכל זאת? התשובה פשוטה במיוחד: כי היא יפה. עכשיו, אולי תגידו שזה מגוחך. שטחי. לא הוגן. אבל במה היא שונה מאין־ספור נשים וגברים מוכרים, שעלו לגדולה קודם כל משום שפשוט נולדו יפים? או שמשהו במראה החיצוני שלהם הצליח לייצר אימפקט רחב?
ובואו נלך עם זה עוד יותר רחוק. במה היא שונה מכל דוגמנית מפורסמת, שהתרבות העכשווית סוגדת לה אך ורק בגלל המראה החיצוני שלה? או. דווקא לזה יש לי תשובה ברורה. כדי להפוך לדוגמנית מצליחה, יש צורך בהרבה עבודה. השקעה. ויתורים. אכזבות. הרעבות. וגו'. אבל גם כאן אין בעצם הבדל. כל השמות שהזכרתי בסך הכל פרצו לתודעה. אם הם רוצים להישאר בה לאורך זמן, הם יצטרכו לעבוד קשה - בלי ציניות - במסגרת מה שהם מציעים. כדי שתומר משקף לבן, למשל, ימשיך להיות שם דבר גם בעוד חמש שנים, הוא יזדקק להרבה מאוד חשיבה, מאמץ וכן - גם כישרון מסוג מאוד מסוים. אחרת, הוא יישאר זמר של שיר אחד.
על הסכין
למדור הזה קוראים "היכן התרבות", ומדובר בשם שנהיה רלוונטי במיוחד בכל עת שבה ישראל נמצאת שוב במלחמה. כמו עכשיו. דומה שגם מוסדות המדינה וגם מרבית התקשורת מתייחסים בזמנים כאלה לתרבות בביטול, כאילו מדובר בתחום מיותר של ליצנים ובדרנים. ולא בעזרה ראשונה נפשית חשובה מאין כמוה, כמו שהוכיחו אומני ישראל מאז 7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף