היתרון האיכותי: כך הפכה ישראל למעצמת הייטק ביטחוני | ד"ר אסתר לוצאטו

בעוד אנו מדלגים בין הממ"דים ובשעה שהעולם מנסה לעכל את קצב האירועים במזרח התיכון, אנשי המקצוע במטכ"לים ובמכוני המחקר הביטחוניים עוקבים בהשתאות אחר תצוגת התכלית הטכנולוגית שישראל מפגינה באיראן ובלבנון; כזו שספק אם נראתה אי פעם בשדה הקרב המודרני.

מהביצועים חסרי התקדים של חיל האוויר, דרך המודיעין המדויק המנותח בזמן אמת באמצעות בינה מלאכותית, ועד למערך ההגנה האווירית הרב-שכבתי שעמד במבחנים שאיש לא דמיין - ישראל הוכיחה עליונות טכנולוגית מרשימה; כזו החורגת משמעותית מהמצופה ממדינה בסדר הגודל שלה.

למעשה, המערכה הנוכחית - מהשבעה באוקטובר ועד "שאגת הארי" - הפכה את ישראל למעבדת הניסויים הגדולה והחשובה בתבל לאמצעי לחימה מתקדמים; מעין בטא-סייט ענק. יוזמות טכנולוגיות שנולדו אצל מילואימניקים בשטח, חלקם מהנדסים ואנשי מקצוע שביום-יום מובילים את חברות ההייטק והתעשיות הביטחוניות, חצו במהירות שיא את שלבי הפיתוח והפכו למבצעיות תוך כדי לחימה.

מעט מאוד מדינות בעולם מסוגלות לקצר כך את המרחק בין רעיון, ניסוי ויישום מבצע.

לרתום את היצירתיות של ההייטק הישראלי

המסלול המהיר הזה (Fast Track) עבור יזמים - במסגרתו טכנולוגיות שפותחו מוצאות את דרכן תוך חודשים ספורים אל לב המערכות הקריטיות של צה"ל - לא נולד בחלל ריק. בשנים האחרונות השכילה מערכת הביטחון לרתום את היצירתיות של ההייטק הישראלי, תוך מיסוד מנגנונים של "חדשנות פתוחה", המעניקים מענה מדויק לצרכים המבצעיים.

המהפכה הזו מתבטאת בטיפוח סטארט-אפים במסגרת אקסלרטורים, קרנות וחממות ייעודיות, והמספרים מדברים בעד עצמם: לפי דו"ח מפא"ת, בשנת 2025 התקשרה היחידה עם 302 חברות סטארט-אפ - רובן קטנות ובינוניות - בהיקף הזמנות מרשים של 4.6 מיליארד שקלים. זהו אחד הממשקים הרחבים בעולם בין צבא לסטארט-אפים.

בד בבד, מעבדות המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון שוקדות ללא הרף על פתרונות לשדה הקרב העתידי. המנעד רחב - מטילים מדויקים וכטב"מים אוטונומיים, דרך אמצעי תצפית מהחלל ורובוטיקה קרקעית וימית, ועד להטמעה עמוקה של בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי - לצד שורה של פיתוחים פורצי דרך שנותרו, מטבע הדברים, הרחק מהעין הציבורית.

---

בין הון אנושי לקניין רוחני

בבסיס היתרון הטכנולוגי העצום של ישראל ניצב, לפני הכל, ההון האנושי. זהו המרכיב הייחודי שמגדיר את ההייטק הישראלי בכלל ואת זה הביטחוני בפרט, וזהו גם הגשר המתוח ביניהם. בתחום הסייבר, למשל, ללא כוח האדם המיומן שזרם אל הסקטור האזרחי מיחידות העילית הטכנולוגיות, ישראל לא הייתה יכולה להתייצב בחזית העולמית.

הסימביוזה העמוקה הזו, הממזגת בין היצירתיות של "אומת הסטארט-אפ" לבין הצרכים המבצעיים של צה"ל, היא שמעניקה לנו יתרון אסטרטגי מכריע ועליונות טכנולוגית בשדה הקרב. זהו הרוטב הסודי, ה-"Secret Sauce" הישראלי שמרתק את העולם: היכולת לרתום את ההון האנושי המבריק ביותר - בוגרי תוכניות העילית "תלפיות", "פסגות" ו"אודם" - ולהעניק להם את הפלטפורמה להפוך רעיון מופשט לכלי מבצעי מציל חיים.

אך חדשנות ביטחונית אינה מסתיימת במעבדה או בשדה הקרב. כדי לשמר את היתרון הטכנולוגי לאורך זמן, נדרש מנגנון שמגן על הידע עצמו. כאן קיים נדבך נוסף - סמוי מן העין אך קריטי לא פחות - ההגנה המשפטית על הנכסים הללו.

כל מערכת פרי פיתוח כחול-לבן נהנית ממעטפת הגנה רחבה של קניין רוחני, שנועדה להבטיח את הבלעדיות על הטכנולוגיה הישראלית. כמי שעוסקים בכך מדי יום, אנו רואים מקרוב כיצד כל מערכות מוגנות על ידי עשרות  פטנטים. אין זה מקרה ששלוש החברות הביטחוניות המובילות בישראל מככבות באופן עקבי בצמרת מגישי הפטנטים, כפי שעולה מהדו"חות השנתיים של רשות הפטנטים. זוהי הדרך להבטיח שהעליונות הטכנולוגית שלנו לא רק תיווצר בישראל, אלא גם תישאר בידיים ישראליות.

אך לצד התעשיות הביטחוניות הגדולות, פועלות התעשיות הקטנות והבינוניות, שגם להן יש תפקיד קריטי, שכן הן מספקות מענה גמיש ומהיר לצרכים צבאיים דחופים ומהוות זרז לחדשנות טכנולוגית. כיום פועלות כ-1,200 חברות ביטחוניות קטנות ובינוניות, העוסקות במגוון רחב של תחומים.

מדובר בקשת רחבה של חברות שמייצרות מגוון רחב של מוצרים -  מערכות אלקטרו-אופטיות לזיהוי עצמים, רחפנים וכלי רכב איסוף, מערכות לניתוח ועיבוד של מידע באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים ועוד. פיתוחים רבים ומגוונים.

לזיקה ההדוקה בין המפתחים למשתמשים, להיענות המהירה לצרכים מבצעיים ולניסיון המבצעי המוצלח - ישנה גם חשיבות לשיווק האמל"ח הישראלי בשווקים הבין-לאומיים. זה לא פלא שהיצוא הישראלי רושם כל שנה שיאים חדשים. ישראל נחשבת כיום לאחת מחמש יצואנית הנשק והמערכות הביטחוניות הגדולות בעולם, וגם מדינות שאיימו בחרמות על רקע המלחמה בעזה, שבות ורוכשות ממנה כלי נשק.

הובלת חדשנות עתידית

"הקומפלקס הביטחוני-תעשייתי של ישראל נולד מתוך כורח קיומי. האמברגו שהטילו המעצמות על ייצוא נשק לישראל בראשית ימי המדינה אילץ את ישראל לפתח תעשייה מקומית עצמאית - וקשה לזכור כיום שדווקא ארה"ב ובריטניה היו אלו שהגבילו משלוחי נשק למזרח התיכון בראשית ימי המדינה - אילץ את ישראל לפתח תעשייה מקומית עצמאית. האמברגו הצרפתי בשנות ה-60' היה זרז נוסף בפיתוח עצמי. מה שהחל כפתרון למצוקה נקודתית, צמח במהלך שמונת העשורים האחרונים לאקו-סיסטם עוצמתי שמשנה את פני שדה הקרב המודרני.

אז איך ייראה העתיד?

הנוף הטכנולוגי הגלובלי עובר טרנספורמציה מואצת, המשנה מן היסוד את אופי האיומים. טכנולוגיות מפציעות - שחלקן נולדו בכלל במגזר האזרחי - מעצבות מחדש את שדה הקרב: מבינה מלאכותית ומחשוב קוונטי, דרך פריצות דרך ביו-רפואיות ועד לאנרגיות חדשות וכלים אוטונומיים ורובוטיים. ישראל תידרש להטמיע את הפיתוחים הללו במהירות במערכותיה, מתוך הבנה שהשפעתן של טכנולוגיות אזרחיות על הביטחון הלאומי תהיה מעתה מכרעת.

בדבר אחד אני משוכנעת, השילוב הסינרגטי של ידע מצטבר, הון אנושי איכותי ומצוינות הנדסית, שאיפיין את התעשיות הביטחוניות הישראליות לאורך השנים, מהווה פלטפורמה אופטימלית להובלת חדשנות ביטחונית. היכולות המוכחות של ישראל בפיתוח מערכות ביטחוניות מורכבות, ישמשו כקטליזטור לחדשנות פורצת דרך.

לאבות המייסדים שלנו היה ברור, כי הפער הכמותי בין ישראל לאויביה הוא עצום וכי היא תוכל לשרוד בתוך האוקיינוס הערבי-מוסלמי שסביבה רק באמצעות הגדלת הפער האיכותי. ועל כך אמר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון: "מכל האמור מתחייב הכיוון ההכרחי בארגון צבאנו, ציודו ואימונו. מכיוון שאנו נופלים בכמות - עלינו לעלות באיכות".