נתחיל מהסוף: במלחמה הזו הפסדנו. לא משנה כמה ראשים נערוף, כמה תשתיות טרור נהרוס, כמה פטריוטים נהיה – נכשלנו בהגשמת מטרות המלחמה המוצהרות ונשארנו עם הבלתי מוצהרות, כמו חילוץ מהמשפט ותחזוקת קואליציה ברוח המשיחיות האלימה. ועדיין, למרבה הזוועה, אנחנו מנהלים מלחמות שווא בשם אותן מטרות שבהן כבר נכשלנו. למה? טימטומומנטום.
בגלל שיכרון הפצצות ובתקווה והמתנה שמשהו יקרה. ובגלל חששות מתחקירי תהליכי קבלת ההחלטות במהלך הלחימה. כמו הפרובוקציות בתקיפת מתקני נפט וגז כדי למנוע התקדמות בשיחות. בשלב זה של שגרת הפצצות יש לממשלי ארה"ב, ישראל, סוריה, לבנון, עזה ואיראן מטרה אחת משותפת: שרידות המשטר.
סלע קיומנו כיום הוא צוואר הבקבוק במצר הורמוז, שהוא צוואר החנק של דונלד טראמפ, להיות או לחדול בדרך להסתבכות הבאה במלחמת גוג מגוג ובעיקר דמגוג. המוצא היחיד הוא מגפיים אמריקאיים על אדמה איראנית. זו חתיכת מדרגה שטראמפ אמור לדלג מעליה. זה עדיין לא קרה, ולא ברור אם יש שיטה בשיגעון הנוכחי. בינתיים הוא עובד על הכנות לקראת, בתקווה שהאיראנים יסכימו להעברת התוצר הגרעיני למדינה שלישית, אולי רוסיה.
ורק כדי להיות מיושרים עם המציאות, אנחנו חייבים להבין שאין כאן שום מלחמה אמיתית. אין שני כוחות שמתמודדים על הכרעה. יש כוח אחד, ישראל וארה"ב, ששולט לחלוטין בניהול הלחימה עקב יתרון מוחלט בטכנולוגיה, במודיעין ובחימושים. וישנם איראן וחיזבאללה, שניהם חשופים ליתרון המוחלט האמריקאי והישראלי.
בשלב זה איראן וחיזבאללה מאתגרים את ארה"ב וישראל בנכונותם לספוג בבחינת תמות נפשי עם פלישתים, והם מגיבים במטחי שיבוש חיים בעורף, רולטת מוות אקראי בישראל, שיבוש תזרים האנרגיה במפרציות והעלאת מחירי הגלון בארה"ב.
ללא מגע יד אדם
ישראל – שהחלה את המלחמה כשור זועם, נוקם ודורס־כל – הסתבכה בתמרון קרקעי שהתמשך בגלל אותו טימטומומנטום, והיא ממשיכה להסתבך בכל חזית ולספוג הפצצות בבית וחרמות ונידויים בחזית הגלובלית. המערכת היחידה שעובדת במדינה היא טכנולוגיית ההפצצות של חיל האוויר. כשהיא פועלת, לא חשוב למה, נוצרת מראית עין של מדינה מתפקדת. ארה"ב מפציצה מגוון מטרות תחת המטרייה של אותה טכנולוגיה, אותה תוכנה, תחת פיקוד משותף, כשברור שבעלי הבית הם החבורה המטורללת של טראמפ. ממייק האקבי, לינדזי גרהאם ומרקו רוביו – ועד לבייס של MAGA.
בדומה לבנימין נתניהו ולבייס בישראל, גם שם מתמכרים לשיכרון נפאלם על הבוקר, בדומה לקולונל קאובוי ב"אפוקליפסה עכשיו". בישראל היה ניתן לראות ולשמוע עיתונאי (לא פאנליסט) רוטט בערוץ מרכזי, "כרגע אנחנו ברגעים היסטוריים! חייבים להמשיך לתקוף!". לידו גנרל פאנליסט שסבור שהלקח ההיסטורי מחייב לתקוף ו"לגמור אחת ולתמיד עם הדבר הזה" ו"ברור שאנחנו ננצח". מולם יושבים אמנון אברמוביץ' ודן חלוץ, והם מביטים בתערובת של רחמנות ופחד ברטט ההיסטורי, ההיסטרי, הבלתי נשלט של השניים האלה ודומיהם.
טראמפ ונתניהו פצחו במלחמה שהיא צעצוע קטלני שירשו מקודמיהם: חיל אוויר משותף שפועל על פי תוכנה אחודה, שהופכת את המרחב האווירי באיראן לשטח ציד שועלים מלהיב ברמת סיכון נמוכה, טפו טפו. והם מתעקשים להמשיך בה בגלל אותה טכנולוגיה ואותו אלגוריתם שמניע את הטכנולוגיה. מה שמקרב אותנו, אגב, לתקופה שבה תוכנת־על תתעדף מטרות ללא מגע יד אדם. כבר כיום טייסינו הגיבורים הם רכיב במערכת ואין להם או למטיס המל"טים והרחפנים שיקול דעת עצמאי. המחליט הוא האלגוריתם שמחבר מודיעין למערכת נשק ונתוני טיסה ברוח המפקד (הם רוצים להשמידנו).
זו אותה טכנולוגיה שגרמה לטראמפ, לנתניהו ולתקשורת לחשוב שהכנעת האויב היא רק עניין של תוספת תימרות עשן ועריפת ראשים פומבית וסיטונית. אנחנו לא דאע"ש פרימיטיביים שמתיזים ראשים וטיפות דם על העדשה. כאן מדובר בכירורגיה טכנולוגית מתקדמת שהורסת כל מה שמפעיליה מסמנים כמטרה.
"אנחנו משמידים את תעשיית הנשק האיראנית וזו תעודת ביטוח", אומר בכיר ביטחוני. באמת? לכמה זמן? ומי משלם את מחיר התעודה (הזמנית) הזו? ברור שמתישהו תהיה כאן הפסקת אש, כמו שברור שכבר כיום מדובר בתקיפות בומרנג ובמשקעי זעם ועלבון שיקימו את תעשיית הנשק באיראן מהר יותר משיקום הצפון, העוטף, הבתים והעסקים שנהרסים בימים האלה.
אכן, לחיסול התשתית הצבאית – טילים, מפקדות, בסיסים ותשתיות תומכות – יש קסם מפתה של נטרול היכולת הצבאית, אלא ששני השוטים האלה, טראמפ וביבי, לא מבינים שהם דוחקים לקיר חתול פצוע, ובאין תוכנית יציאה שם המשחק כיום הוא פוקר. מתישהו הכיס העמוק שלהם ינצח כאשר יאזל מלאי החימושים של איראן וחיזבאללה. ואז, כאשר יגיעו להסכם הפסקת האש וכאשר ישככו תרועות הניצחון, יפתחו חיזבאללה ומשמרות המהפכה באיראן במלחמת אזרחים פנימית כדי לטפל בהתנגדות מבית ובהכנות לסיבוב המלחמתי הבא. או כמו שאומרים באיטלקית: טימטומומנטום.
לכבוש את האי
בראייה לאחור, האקס פקטור של טראמפ & נתניהו שהיה אמור לחלץ אותם מבעיותיהם היו חילות האוויר "שלהם" ותורת הלחימה שנבנתה סביבם. בשנות ה־70 הומצאה ואומצה בארה"ב דוקטרינת ה"אש מנגד". בשנות ה־90 היא זלגה לישראל. הרעיון הוא לחסוך בחיי חיילים, ואללה ירחמו על נפגעי נזקים אגביים.
מרבית המרכיבים של חידושי ה־AI, הטכניקה והמכניקה הושקעו בבניית מכונת שעון שוויצרי ובתמיכת אותה תוכנה המתכללת כל פיפס בחזית והיא משותפת לשני חילות האוויר, מה שהפך אותה להיות הבשורה הקטלנית של שדה הקרב. האימוץ הפרימיטיבי של היכולות האלה גרם לטראמפ ולנתניהו לפזם באידיוטיזם מוחלט את סיסמאות הכניעה המוחלטת והניצחון המוחלט.
התרעות פיקוד העורף