חוסן לא בנוי רק מאבא, אמא, סבתא, שלושה ילדים וכלב בתוך ממ"ד או מקלט בעיר, בקיבוץ או במושב, הוא בנוי גם מעוצמת המנהיגות שמעלינו, מאמינותה, מיושרה, מיעדי מלחמה ברורים, משיקוף נכון של המציאות לציבור ומדיאלוג איתו. מיצירת שותפות.
כבר למדנו שהעם הנהדר שלנו עולה אלף מונים על הנהגתו, למדנו שראשי הערים והמועצות שלנו עולים במידת מנהיגותם על השלטון הארצי, וכבר אנו יודעים שהעם שלנו משחר היווסדו ועד היום, מעולם לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, והוא עסוק בהישרדות ובהבטחת הביטחון, שאינן עניין מובן מאליו.
אני יודע שישראל וצה"ל יצאו למלחמה צודקת, מוצדקת ומתוכננת ביחד עם ארה"ב כדי לטפל באיום הגרעין, באיום הטילים, כדי לפגוע בתשתיות הביטחוניות, ביחידות הצבא, במשמרות המהפכה, ועל מנת להקיש באדני שלטון האייתוללות, שמוביל את הרוע והטרור העולמי. לזה יש הסכמה לאומית רחבה.
עוד אני יודע שאנחנו צבא ההגנה לישראל, ואין לנו שום עניין עם שדות גז ומאגרי נפט, עם מצר הורמוז, עם מחירי הנפט ועם מדדי הבורסות בעולם. אנחנו צבא ההגנה לישראל, שצריך לפעול, להרחיק או לבטל איומים קיומיים על ישראל - ולחזור הביתה בשלום.
אבל לזכותו של נתניהו ייאמר שהוא לא רק מקבל, אלא גם נותן. בעוד טראמפ מתייצב לימינו מול דעת הקהל בישראל, התפנה השבוע נתניהו מהמלחמה כדי לגבות את שליחותו של בנו יאיר להונגריה בסרטון שצילם ואשר פונה לעם ההונגרי עם המלצה חמה לבחור בוויקטור אורבן לקדנציה נוספת.
בשנים האחרונות דיברתי עם כמה רמטכ"לים עם כניסתם לתפקיד, והסברתי להם שעם כל הגובה והדרגות והנעליים הקרביות והתהילה - הם בסוף גם ראשי הג"א או הממונים על פיקוד העורף. אם תפקיד הרמטכ"ל הוא לספק דרך צה"ל הגנה לאזרחי מדינת ישראל, העורף הוא זירה מרכזית ביותר.
התבוננות על המוכנות והפגיעות בעורף מעוררת תחושה של אי-נוחות. רוב הנפגעים בשנים האחרונות וגם כעת הם בפריפריה - בגליל, בדימונה, בבית שמש, בערד, בעוטף עזה - ופחות במרכז. ראו נא את שעובר על נפשם של ילדי קריית שמונה, מנרה, שלומי ונהריה - אין התרעות, יש פערי מיגון דרמטיים, וגם שירותי הרפואה אינם תמיד בזמינות מיידית כמו במרכז.
הפריפריה שלנו דפוקה בכל הנוגע לתשתיות, לשירותי הבריאות, לתחבורה נגישה, למקומות תעסוקה ועוד. ומה שאנחנו יכולים לעשות למענה זה לדרוש בתוקף ובכל דרך מהממשלה, לתת לתושביה כל מה שמגיע להם והרבה יותר. אבל הממשלה יודעת לתת בהודעה לעיתונות, ולקחת מהם בחשאי באישון לילה.
נזכרתי באירוע הזה כשהרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר הזהיר השבוע את מדינות אירופה שאם לא יישבו סביב השולחן עם המאמץ האמריקאי והישראלי, הם עתידים להיות על הצלחת. המלחמה באזור מלחיצה מאוד את אירופה, לא רק בגלל מחירי הנפט והגיאופוליטיקה האזורית, אלא גם מחשש לפירוק ברית נאט"ו ביוזמת ארה"ב.
ביקור קצר בלימסול השבוע מלמד שהמלחמה כבר שם. קפריסין, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, ספגה טילים מחיזבאללה באופן שפגע בתפקוד שדות התעופה ובתיירות. הישראלים, שהיו אמורים לפקוד את האי בפסח, והערבים - בעיד אל-פיטר, לא הגיעו. בנמל לימסול חונה אוניית מלחמה צרפתית, שנמצאת כאן אבל לא משתתפת באירוע. הבריטים, המחזיקים בסיס ענק בלימסול, הודיעו השבוע כי הם מאשרים לצבא ארה"ב להשתמש במתקניהם באזור. וכך נכנסה קפריסין בעל כורחה למלחמה וחשה אותה היטב.
הכללים וההנחיות שנותנים בהמראה ובנחיתה ברורים. לכל שלב הנחיה משלו. שלב הקזינו והתפילה הוא באזעקה, כשהמטוס בין ההתייצבות על המסלול ועד להמראה והיציאה אל מחוץ לתחום. זהו ניהול סיכונים מורכב וסבוך שמנהלים הממשלה, חברות התעופה והנוסעים עצמם. אבל העיקר הוא שטסנו וחזרנו הביתה בשלום.
האמריקאים בשיחות סגורות תובעים משר הביטחון להחזיר את הצווים המנהליים נגד פורעי החוק והטרוריסטים, אבל השר ישראל כ"ץ כידוע לא חוזר לאחור. ההחלטה שלו פוליטית ואנטי-ביטחונית, והיא נועדה לרצות את מצביעיו בימין ובשטחים.
ובינתיים, הריבון בשטח הוא צה"ל, מפקד הפיקוד והרמטכ"ל. הם חייבים כעת למנוע את המלחמה הבאה בשטחים. הטרור היהודי הגואה פוגע בהישגים הביטחוניים הגדולים של צה"ל והשב"כ ועלול למחוק אותם באחת. זה יקרה מהר וחזק, אבל אסור שזה יקרה. הישועה לא תבוא מהממשלה או מהמשטרה. רק מצה"ל ומהשב"כ. עוז לתמורה בטרם פורענות.
ואני מקשיב לה ואומר לה ולתושבים: אנחנו איתכם. אתם מלח הארץ הזו, ומגיע לכם הכי טוב והרבה יותר - וזה עוד יקרה. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף