כי הרי המשך שלטון נתניהו ימסמר תהליכים שרבים מהישראלים - ובעיקר רוב השכבות המשכילות, היצרניות כלכלית והמחוברות לעולם - רואים בהם סכנה קיומית. כך רבים מרגישים שהם נמשכים לשני כיוונים מנוגדים.
חשוב להבהיר: רוב הישראלים אכן תומכים במלחמה, משום שהמשטר האיראני מהווה איום כבר עשרות שנים. שנאתו המוצהרת לישראל, תמיכתו בארגוני שליח על גבולותיה ותוכניתו הגרעינית, עיצבו את סביבת הביטחון של ישראל מאז הקמת המשטר ב-1979. הדבר החריף בשנות ה-90, כאשר איראן החלה בהעשרת אורניום, וחיזבאללה - המיליציה הלבנונית הנתמכת על ידה - הפך לאיום ממשי. גם אם המשטר לא ייפול, הקונצנזוס בישראל הוא שפגיעה בו נושאת ערך ממשי - ואולי יוצרת מרחב לעם האיראני להפיל את מדכאיו.
מכאן הנכונות להקרבה - והקרבה כזו אכן נדרשה בארבעת השבועות האחרונים. ברוב הלילות נשמעות אזעקות טילים בחלקים שונים של המדינה, כשאזור תל אביב רבתי, שבו מתגוררים כשליש מהישראלים, חווה זאת כמעט מדי יום. לרוב האנשים אין ממ"דים בבתיהם - ולכן מדובר ביציאות ליליות אל המקלט הקרוב, עם ילדים וקשישים. הסטואיות מול המצב משקפת דברים רבים, כמו חוסן ישראלי והיכולת האנושית להסתגל כמעט לכל דבר, אך גם את הגיאופוליטיקה עצמה.
ועדיין, עבור רבים, התמונה הפנימית חשובה לא פחות - ואולי אף יותר. גוברת התחושה שהמסלול הפנימי של ישראל מהווה איום כה עמוק על יכולת ההישרדות של המדינה, עד שהוא גובר על כל אויב חיצוני. זהו רעיון כה חריג, ולעיני רבים כה בלתי נתפס, שיש צורך לפרטו שוב ושוב. החרדה מתמקדת בשלושה נושאים.
ראשית, החרדים. נתניהו אינו יכול לשנות את ההסדר מולם, משום שהימין זקוק להם עבור רוב פרלמנטרי. לכן הקהילה תמשיך לגדול - כיום היא מהווה כשישית מהאוכלוסייה, עם הכפלת חלקה בכל דור - תוך סירוב לחנך לתעסוקה, לשרת בצבא או להשתלב בחברה, ותוך תלות בקצבאות על חשבון משלמי המיסים.
שנית, המציאות הדו-לאומית הלא-דמוקרטית הנרקמת. הקואליציה של נתניהו, הנשענת גם על לובי המתנחלים המשיחי, תמשיך ליישב את הגדה המערבית עד לנקודה שבה סיפוח בפועל של השטח - עם מיליוני פלסטינים - יהפוך לבלתי הפיך. אין כוונה להעניק אזרחות לפלסטינים, והאשמות באפרטהייד, כולל מצד יהודים, יתגברו. תיווצר מדינה דו-לאומית ולא דמוקרטית, המצויה במלחמה פנימית מתמדת.
להציל את המפעל הציוני
המעמדות היצרניים של ישראל - מיליוני האנשים האחראים לנס הטכנולוגי המכונה "סטארט-אפ ניישן" - אינם צפויים להשלים עם המסלול שבו צועדת המדינה, והם נערכים למאבק שיכול ללבוש צורות שונות.
כיום המאבק הוא פוליטי. הבחירות הקרובות, שאמורות להתקיים עד אוקטובר, כבר מסתמנות כחשובות בתולדות המדינה, עם תסיסה פנימית וחששות שלא יודעים גבול. על רקע הציניות העמוקה (והמוצדקת) כלפי נתניהו, גובר החשש שהוא ינסה לדחות את הבחירות באמצעות יצירת משבר ביטחוני דרמטי. בין היתר.
בעתיד, ייתכן שהמאבק ילבש צורות אחרות. יש המדברים על צורך באוטונומיה רחבה יותר לרשויות מקומיות "ליברליות" - מעין קנטוניזציה בהשראת שווייץ. אחרים אף מעלים רעיון של חלוקת המדינה לשתיים: "ישראל" ליברלית ועשירה לאורך החוף, עם תל אביב וחיפה; מול "יהודה" דתית וענייה בפנים הארץ, במאבק מתמשך עם הפלסטינים - ובמרכזה ירושלים.
תרחישים אלו הם ממשיים בעיני רבים מהישראלים, יותר מכפי שזר עשוי להבין. כה עמוק הקרע. אך סביר יותר הוא תרחיש של הגירה המונית. עבור רבים זה שובר לב, אך נידון ברצינות כאפשרות כמעט בלתי נמנעת אם נתניהו וקואליצייתו לא יובסו.
אם זה יקרה - אם למשל שלושה מיליון ישראלים יעזבו בעשור הקרוב - האוכלוסייה שתיוותר תהיה נשלטת בידי יהודים דתיים, לאומנים ומעמד נמוך, לצד ערבים. זו תהיה מדינה ענייה, שתשדר חולשה ותזמין מתקפה; אך גם מיליטריסטית ובעלת נשק גרעיני. מצב חירום עולמי, למעשה.
באופן ריאלי, הוא יוכל לטעון להצלחה: גם אם המלחמה תסתיים כעת, המשטר האיראני נפגע ושוב הושפל, וכוחו הצבאי ותוכניתו הגרעינית הוסגו לאחור. המשטר האיראני אומנם יכריז על ניצחון - אך זהו ביטוי עגום למצבה של מדינה ריבונית כאשר עצם הישרדות משטרה, גם לאחר תבוסה, כשרוב עמו שונא אותו, מוצג כהישג.
ההיסטוריה אכן מציעה דוגמאות למנהיגים שהמירו הישגים צבאיים ברווח פוליטי - ולכן החשש אינו תיאורטי. אך יש גם מורכבות: דעת הקהל הישראלית אינה ניתנת לפישוט. הסקרים הנוכחיים - למרות מכה דרמטית ביום הראשון של המלחמה, שכללה את חיסול המנהיג העליון עלי חמנאי ועשרות מאנשיו - נותרו יציבים באופן מפתיע. יציבות זו מרמזת על ציבור המסוגל להבחין בין המערכה באיראן לבין השאלה לאן פניה של המדינה.
הדואליות הזו מציעה מוצא. היא מאפשרת לישראלים לתמוך בצעדים שמחזקים את הביטחון הלאומי, מבלי לוותר על עתידם הפנימי. הם מבינים שעומד כאן עיקרון עמוק יותר: ערכה של מדינה אינו נמדד רק בהישרדותה, אלא גם במהותה.
אם נתניהו מבקש להיות צ'רצ'יל הישראלי - ייתכן שיקבל את משאלתו. דמוקרטיות מעוצבות באמצעות בחירות, ולעיתים הבחירות הללו הן מבחן לבגרות. בפני מצביעי ישראל ניצב מבחן כזה בדיוק.
התרעות פיקוד העורף