לכאורה בשולי החדשות הסתתרה לה אתמול ידיעה מעניינת. חברת פולקסווגן, זו שנוסדה בגרמניה בשנות ה-30 בהוראת אדולף היטלר על מנת לייצר מכוניות זולות למעמד הפועלים ובמלחמת העולם השנייה, ואף ייצרה חלקים לטילי ה-v1 ולטנקים הגרמניים - מנהלת מו"מ עם חברת רפאל הישראלית על מנת להסב את אחד המתקנים המרכזיים שלה (אינסברוק) לייצור רכיבים לכיפת ברזל.
החברה שחווה משבר עם ירידה תלולה ברווחים (44%), מזהה את הטרנד הביטחוני, ומעוניינת ליצור מקור הכנסה נוסף של יצוא מערכת כיפת ברזל לאירופה. מדובר בצעד משמעותי של חברה שנוסדה ופעלה בשירות המשטר הנאצי כדי לייצר רכבים לעם, עד כדי שינוי ייעוד מלא.
אבל, אם נניח בצד את החברה ושיקוליה, הרי שהסמליות כאן ראוייה לדגש:
אם באוייב בעל דפוסים נאציים מובהקים עסקינן: תזה מובילה בתקשורת וגם בקרב חלק ממקבלי ההחלטות בארה"ב וגורמים במערכות הביטחון, היא שכל מלחמה סופה להסתיים בהסכם מדיני כתוב עם יישות שתישאר, ולכן חובה להימנע מפגיעה אנושה בתשתיות המדינה האוייבת, ויש להבחין בין היונים לניצים במשטר האוייב, להימנע מפגיעה בפשרנים - מתוך הבנה שאלו הם שייקחו את המושכות לאחר המלחמה, ולחתור כל העת להסכמות עימם באמצעות הכלי הדיפלומטי המוכר של מו"מ והסכם מדיני.
אבל בחינה של ההיסטוריה מראה כי יש גם תזה נגדית, שאפילו עבדה בהצלחה והקנתה שקט לעשרות שנים, הגורסת כי עם משטר נאצי לא משוחחים ולא מגיעים להסכמים.
יתירה מכך, במובן הפוליטי של המשטר הנאצי הם לא ניסו להשאיר מישהו לדבר עימו (!). לא הייתה שום כוונה להשאיר את המפלגה הנאצית או את האידיאולוגיה שלה בחיים. היטלר, הימלר, גרינג ודומיהם נחשבו למטרות לחיסול או למשפט.
מן האמור עולה כי הוחלט שלא לנהל מו"מ:
כפי שניתן לראות, בעלות הברית הבינו מי נמצא בצד השני ומה המשמעויות של מו"מ עימו לעתיד - על בסיס מה שקרה לאחר מלחה"ע הראשונה, ועוד הרבה לפני ההחלטה על הפלישה הקרקעית לנורמנדי - קבעו כי לא ינוהל כל מו"מ עם הצד השני כשהמטרה היא פירוקו המוחלט.
כאמור נראטיב כזה לא יהיה מופרך כלל, והוא בהחלט עשוי ליישר קו בין רבים בעולם המערבי שמתלבטים ועדיין יושבים על הגדר. נראטיב כזה ייצוק דלק רעיוני ורגשי למערכה הנוכחית בדעת הקהל, וגם יבהיר באופן המיטבי כי אסור לאפשר למשטר הנוכחי באיראן לזכות בלגיטימציה מחודשת שתאפשר, כפי שכולנו כבר יודעים, שיקום מהיר, והפעם עם רגשי נקם חזקים.
במובן הזה נכון יהיה, ולמרות שנראה שטראמפ תפיסתית נמצא במקום הנכון ורואה עין בעין עם ישראל, לתהות מול נשיא ארה"ב האם ירצה להותיר אחריו מורשת כמו זו של הנשיא רוזוולט ושל צ'רצ'יל.