בדצמבר 2025 ערכנו סקר ארצי מייצג בקרב 3,806 נשאלים שהזדהו כפרוטסטנטים מן הזרם המרכזי וכפרוטסטנטים אוונגליסטים או “נולדים מחדש”. השווינו את התוצאות לסקרים קודמים, בהם מדדנו את דעת הקהל האוונגליסטית מלפני המלחמה משנת 2021 ובהשוואה לסקר נוסף ממרץ 2024, שנערך כחמישה חודשים לאחר פרוץ המלחמה. מן ההשוואה עלה לא קריסה רחבה של התמיכה בישראל, אלא דפוס של המשכיות בקרב האוונגליסטים ותזוזה מתונה בלבד בקרב הפרוטסטנטים מן הזרם המרכזי.
בקרב האוונגליסטים, התמיכה בישראל נותרה יציבה להפליא לפני המלחמה, במהלכה ואחריה: כ־מחצית מהנשאלים הביעו תמיכה בישראל בעקביות בכל שלושת הסקרים, בעוד שהתמיכה בפלסטינים ירדה מ 19% ב 2021 ל-11% לעומת 2025. ירידה זו בתמיכה בפלסטינים לא הובילה לעלייה חדה בתמיכה בישראל, אלא בעיקר לתזוזה אל המרכז - שם השיבו הנשאלים כי אינם תומכים באף אחד מהצדדים או שאינם יודעים (40%).
דפוס זה משמעותי, שכן הוא מצביע על כך שעימות ממושך וחשיפה בלתי פוסקת לדימויי מלחמה לא יצרו תזוזה מצטברת פרו-פלסטינית בקרב האוונגליסטים, אלא נטו לחזק עמדות קודמות, להקשיח חלק מהעמדות, ולהביא חלק מהנשאלים לניתוק ולאיבוד עניין - אך לא מעבר לצד השני. המלחמה דווקא החלישה את התמיכה בפלסטינים בכעשרה אחוזים.
הפרוטסטנטים מן הזרם המרכזי אכן זזו יותר לכיוון הפלסטינים מהאוונגליסטים, אך גם כאן התמונה מתונה: התמיכה הכוללת בפלסטינים (כולל “תמיכה חזקה מאוד בפלסטינים”, “תמיכה בפלסטינים” ו“נטייה לתמוך בפלסטינים”) עלתה מ־8.9% ל־16.7% בין 2024 ל־2025, בעוד שהתמיכה בישראל ירדה מ־47.4% ל־43.4%, וכמעט מחצית מהנשאלים נותרו במרכז. כאשר מתמקדים בתמיכה אינטנסיבית בפלסטינים, המספרים כמעט ואינם משתנים - 2.6% ב־2024 ו־3.0% ב־2025 הביעו “תמיכה חזקה מאוד בפלסטינים".
במילים אחרות, הכותרת אינה שקהילות דתיות מסוימות הפכו לפתע לפרו-פלסטיניות באופן גורף, אלא שהתלהבותן מישראל התרככה במידת מה, בעוד שהאמביוולנטיות גברה. זוהי מציאות שונה מאוד מן הנרטיב התקשורתי הפשוט, המניח כי עמדות הנהגת הזרמים הדתיים קובעות באופן מלא את עמדות המאמינים.
ההבחנה הזו חשובה, משום שכנסיות פרוטסטנטיות מן הזרם המרכזי מזוהות לעיתים קרובות בשיח הציבורי עם עמדות פוליטיות פרוגרסיביות, כולל תמיכה בעניין הפלסטיני. חלק מהכנסיות אף תמכו בהחלטות חרם ומשיכת השקעות נגד ישראל. עם זאת, הנתונים שלנו מראים שעמדות הנהגת הכנסיות אינן מתורגמות באופן ישיר לעמדותיהם של המאמינים מן השורה - שרבים מהם נותרים מסויגים, זהירים, ובמקרים רבים עדיין תומכים יותר בישראל מאשר בפלסטינים.
התמונה הרחבה בשתי הקבוצות היא, לפיכך, של יציבות יותר מאשר של שינוי דרמטי. הדבר מתחדד עוד יותר כאשר נשאלו המשתתפים האם תגובת ישראל למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הייתה מוצדקת: 46.2% מהפרוטסטנטים האמריקאים בסקר שלנו אמרו כי תגובת ישראל הייתה מוצדקת, בעוד שפחות מ־10% אמרו שלא הייתה מוצדקת. היו הבדלים בדגשים בין הקבוצות: רוב הפרוטסטנטים מהזרם המרכזי אמרו כי תגובת ישראל הייתה ברובה הולמת, אם כי חלק מהצעדים היו מופרזים (33.2%), בעוד שמרבית האוונגליסטים אמרו כי התגובה הייתה הולמת לחלוטין (36.1%). אך הנקודה המרכזית נותרת בעינה - שתי הקבוצות נטו הרבה יותר לראות את תגובת ישראל כמוצדקת מאשר כבלתי מוצדקת.
מה שמסביר את עמידותה של התמיכה בישראל, במיוחד לאחר מלחמה שזכתה לסיקור אינטנסיבי ולדימויים קשים של סבל, אינו רק מסרים מפלגתיים או "דף מסרים" עדכני, אלא מערך עמוק יותר של מחויבויות מוסריות ודתיות שמעצבות את האופן שבו פרוטסטנטים רבים מפרשים את הסכסוך. המנבא החזק ביותר לתמיכה בישראל בניתוח שלנו היה שיפוט מוסרי: נשאלים שראו את התגובה הצבאית של ישראל לאחר 7 באוקטובר כמוצדקת לחלוטין היו בעלי סבירות גבוהה בהרבה להביע תמיכה חזקה בישראל. הניתוח הסטטיסטי הראה עלייה של 231% בהסתברות לתמיכה חזקה בישראל בקרב אותם נשאלים.
המנבא המרכזי השני היה אמונה דתית - וביתר דיוק, שהעם היהודי הוא עם בחירה. אמונה זו הייתה בעקביות אחד הגורמים החזקים ביותר לתמיכת נוצרים בישראל בכל הסקרים שערכנו מאז 2018, ובנתוני 2025 הגדילה את הסיכוי לתמיכה חזקה בישראל ב־81%. כאן מתבהר במיוחד הדפוס האוונגליסטי: התמיכה החזקה והעמידה ביותר בישראל מצויה בקרב נוצרים שמחויבותם הדתית עמוקה ומפורשת יותר. הדבר מסייע להסביר מדוע התמיכה האוונגליסטית נותרה יציבה לאורך המלחמה, ומדוע ככל שהאמונה שעם ישראל הוא עם בחירה חזקה יותר, כך נוטה להתחזק גם התמיכה בעם היהודי ובמדינת ישראל.
הממצאים שלנו אינם טוענים שדעת הקהל אינה משתנה לעולם - והתזוזה בקרב הפרוטסטנטים מן הזרם המרכזי מראה שהיא אכן יכולה להשתנות - אך הם כן מראים שבקרב פרוטסטנטים אמריקאים, ובמיוחד בקרב אוונגליסטים, התמיכה בישראל מעוגנת בשכנוע שיש למדינת ישראל זכות להגן על עצמה ושהמלחמה התנהלה על פי דיני מלחמה מוסריים, ובמחויבויות דתיות ובאמונות דתיות שאינן מתערערות בקלות על ידי כותרות שליליות. זו הסיבה שהמלחמה לא חוללה את הקריסה הרחבה בתמיכה שרבים מן הפרשנים חזו, ושבמיוחד התמיכה האוונגליסטית נותרה עמידה הרבה יותר מכפי שהשיח הציבורי נוטה להניח.
הלקח פשוט, והוא חשוב לכל מי שמנסה להבין לאן מועדות פני הוויכוח הזה בארצות הברית. אם רוצים להבין מדוע דעת הקהל הפרוטסטנטית כלפי ישראל נותרה כה יציבה, יש להביט מעבר למחזורי התקשורת ולרעש הפוליטי, ולקחת ברצינות את המחויבויות המוסריות והדתיות שמניעות אותה. לאחר שמונה שנות מחקר של עמדות אלו, המסקנה ברורה: ככל שהמחויבות הנוצרית עמוקה יותר - במיוחד בקרב אוונגליסטים - כך חזקה ועמידה יותר התמיכה בעם היהודי ובמדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף