כיצד יום השחרור של איטליה נחטף בידי אידאולוגיה רדיקלית | דוידה רומאנו

מדי שנה, ב-25 באפריל, מציינת איטליה את יום השחרור שלה - היום שבו הסתיים הכיבוש הנאצי-פשיסטי. האירוע המרכזי מתקיים במילאנו, מושך אליו למעלה מ-100 אלף משתתפים וזוכה לסיקור תקשורתי נרחב. ואולם השנה, לראשונה, הקהילה היהודית במילאנו עשויה להימנע מהשתתפות. החלטה כואבת זו באה לאחר שנים של החרפה בעוינות כלפי ישראל וכלפי הבריגדה היהודית מצד פלגים בשמאל הקיצוני, אשר השתלטו בהדרגה על "הוועדה האנטי־פשיסטית המתמדת" - הגוף האחראי על ארגון האירוע הלאומי.

המצב הגיע לנקודת רתיחה במהלך ישיבת תכנון שנערכה לאחרונה. נציג מטעם מפלגת "סיניסטרה איטליאנה" (מפלגת שמאל רדיקלי) הגדיר את ישראל כ"גלגול האולטימטיבי של הימין הקיצוני העולמי" - אמירה שזכתה לתמיכה מצד חברים נוספים בוועדה. ביניהם גם נציג ארגון ARCI (איגוד התרבות והפנאי האיטלקי), גוף רחב-היקף ומושרש, המונה למעלה ממיליון חברים. ימים ספורים לאחר מכן הרחיק הארגון לכת ודרש לאסור על הבריגדה היהודית להניף דגלי ישראל במהלך המצעד - דרישה פרובוקטיבית שנדחתה על ידינו מיד.

האווירה הרעילה הזו אינה רק מדירה את הקהילה היהודית; היא יוצרת גם סביבה מסוכנת עבור הצועדים עם הבריגדה היהודית. לאורך השנים, זהו החלק היחיד במצעד הזקוק לאבטחה משטרתית כבדה, בשל איומים מתמשכים והפחדה פיזית מצד פעילי שמאל קיצוני.

מאז 2003 אנו צועדים כדי לחלוק כבוד ל-5,000 חיילי הבריגדה היהודית שלחמו לשחרור איטליה מהנאציזם. בנשיאת הדגל שהפך לימים לדגל מדינת ישראל, התמודדנו במשך עשרות שנים עם הטרדות. באופן אירוני, התקיפות הללו אילצו את התקשורת להסביר את ההיסטוריה ההרואית של הבריגדה, ובכך סייעו לפרק את הדמוניזציה שהפיצו קיצונים. היינו קרובים להשגת כבוד הדדי, אך אירועי 7 באוקטובר החזירו את המצב עשרות שנים לאחור.

כדי להבין הטיה זו, יש להבין כי כניסה לישיבת הוועדה האנטי־פשיסטית המתמדת דומה לכניסה לקפסולת זמן מתקופת המלחמה הקרה. שם ניתן למצוא מפלגות המגלות אהדה למשטר הקובני, ארגונים המייצרים שקילות מוסרית בין פוטין לאוקראינה, תומכי מדורו, וקבוצות המפגינות נגד "המלחמה המלוכלכת של ישראל וארצות הברית באיראן".

התפרצות מחודשת זו של קנאות מעוררת שאלות דחופות: החל בצורך ברפורמה של הוועדה המארגנת, וכלה בדרישה לאחריות מצד ארגוני חברה אזרחית שסוטים מייעודם המקורי לטובת אקטיביזם פוליטי. מדובר בבגידה בערכים האנטי-פשיסטיים שעליהם נוסדו. תחת דגל "זכויות האדם", הם מתקרבים למשטרים דיקטטוריים ברחבי העולם - והופכים חגיגה של חירות לבמה לשנאה אנטי-ציונית, ולעיתים גם אנטי-יהודית.