כשחפץ הובא להיות יועץ התקשורת של נתניהו, הביא איתו את קספריוס כעוזר. מפה לשם, התחבב על הגברת והפך לנושא תיק האיפור הרשמי שלה. אני לא מתלוצץ, זה היה תפקידו. הוא התרוצץ באשר הלכו בני הזוג כשהוא נושא את האיפור של גב' נתניהו ומשמש זריז רגליים תורן שמספק כל גחמה (ומי שמכיר את הסיטואציה, אין שם מחסור בגחמות).
אלא שלשכת נתניהו מוגדרת, באופן קבוע, כאזור אסון שאיש ממנו חי עוד לא חזר. ההוא נפלט, זה נמלט, אחד התפטר והשני התערער, קספריוס טיפס אט-אט במעלה הסולם עד שמצא את עצמו, יום אחד, במעמד "ראש הלשכה". בדיוק כמו שזיו אגמון מצא את עצמו יום אחד במעמד "ראש הסגל". את הסוף כבר סיפרתי לכם. עכשיו הוא דירקטור. ככה נגמרים הסיפורים האלה.
מה יעלה בגורלו של זיו אגמון, אני לא יודע. יכול להיות שהוא לא ידע מספיק כדי לקבל ג'וב ראוי. קספריוס, אגב, ידע הכל. בעניין אגמון, דיברו על שגריר באמירויות. לא, אל תיפלו מהכיסא. אגמון נתפס אומר אמירות מחרידות במיוחד (בחשיפה של עמית סגל), אבל הוא עדיין לא יהיה מסוגל, גם אם יתאמץ מאוד, לחולל באמירויות את הנזק שחולל שם השגריר הנוכחי, יוסי שלי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אדם שבכל מדינה מתוקנת או סיטואציה מהוגנת לא היה יכול להיות מנהל של פיצוצייה נידחת באזור מופצץ. כך שהכל יחסי, וכמו שזה נראה, כך מתנהלת המדינה.
התרעות פיקוד העורף