זהו דיסוננס מתמשך, בדיוק כמו בעזה או לבנון, כשרק השמדת יכולות צבאיות היא כנראה לא מה ש"יהפוך את הכרוב לחמוץ" בצד השני. במילים אחרות, זה לא משנה בכמה מטרות פגעת וכמה מפקדים בכירים השמדת או כמה מנהיגים סיכלת, לב העניין הוא "העמידה האיתנה"(הצומוד) והיכולת להחזיק מעמד (ע"ע מלחמת איראן-עיראק שנמשכה 8 שנים) ובפרט מול מעצמה מערבית, ואפילו מול שתיים.
נכון לעכשיו, ועוד טרם הצפי באשר לצעדים האמריקניים הבאים, המלחמה מוצלחת מאוד צבאית, אבל למרות זאת היא מעין דו-שיח של חרשים. דו השיח הזה הוא חלון ראווה ללב ליבו של חוסר ההבנה המערבי את המוקאוומה (ההתנגדות) ואת האסלאם הקיצוני.
ארה"ב וישראל סופרות מטרות ומבחינתן שכבת היכולות הצבאיות של המשטר האיראני קולפה.
2. מה שמחזק אותו מבחינתו זה שבתום חודש ימים הוא הצליח לשרוד מתקפות עוצמתיות הן של ארה"ב והן של ישראל ולשרוד.
3. יתרה מכך, המנגנון הכלכלי באיראן עדיין מתפקד ונראה שככלל הזירה הפנימית סרה למרותו של המשטר למרות הכל.
4. לא רק שזהו המצב, אלא שמבחינתו של המשטר, ארה"ב היא זו שמיצמצה ראשונה, ומסקנתו היא הן שהאסטרטגיה שלו מצליחה והן שסובלנותה קצרה, כלומר כל שנדרש ממנו הוא להחזיק מעמד עוד קצת.
במצב דברים זה, אין סיכוי רב שאיראן תסכים לסגת משמעותית מהתנאים שהציבה לארה"ב בתמורה להסכמתה.
אלא שגם המשטר אינו מבין את ארה"ב בראשות טראמפ. האסטרטגיה העולמית שלו, החזון האישי והרצון להשאיר מורשת, הרצון לנקום במי שניסה להתנקש בחייו, ההגמוניה האזורית שנדרשת לו ועוד. ציפיותיו של המשטר לשליטה במיצר הורמוז (קרי במשק האנרגיה במפרץ) ואי הסכמתו למגבלות על הגרעין והטילים, הופכת את ארה"ב של טראמפ למעין בת ערובה של איראן. טראמפ אינו מהאנשים שיהיו בני ערובה.
ולכן, עם מו"מ או בלעדיו, כפי שכתבתי לפני כשבוע וחצי, מסתמן שככלל, ארה"ב מבינה שהמגרש הצבאי לא מספיק, ושיש להכנס גם למגרש הכלכלי-אנרגטי- אזרחי שבו איראן כבר משחקת ממילא.
מה זה אומר? פעולה צבאית שיעודה השתלטות על מוקדי הכוח והאסטרטגיה האיראניים-היכולת האיראנית להפעיל את המנגנון הכלכלי המדינתי (האי חארג) והיכולת האיראנית לאיים על המנגנון הכלכלי העולמי (מיצר הורמוז).
בשבוע האחרון, מאז תקיפת המתקנים הצבאיים שעל האי חארג' ארה"ב מזרימה לאזור אניות נחיתה אמפיביות עם כוחות מארינס, הדיביזיה המוטסת 82 עושה דרכה לאזור, נושאת המטוסים בוש עושה דרכה לאזור (תחליף את הפורד) ומטוסים ייעודיים ("חזירי היבלות") החלו להפציץ את רצועת החוף האיראנית וחלק מהאיים כדי לנקות את הדרך זאת במקביל לתקיפות אמריקניות וישראליות על חה"י האיראני, מפקדותיו, מחסניו, בסיסיו והשיא אתמול בסיכול מפקד חיל הים של משמרות המהפיכה בשמונה השנים האחרונות וראש המודיעין שלו.
זה כלשעצמו, אם אכן יבוצע, ישפיע מאוד על יכולת העמידה האיתנה של המשטר לאורך זמן ויהיה גם מסר מאוד נחוץ בעיתוי הזה הן למדינות האזור והן לזירה הפנימית באשר למצבו האמיתי של המשטר.
עם זאת, גם מימד הזמן חשוב. מי שמעוניין בניצחון, מבין כי רק הנעשה בתווך הפנימי-אזרחי הוא זה שמזיז אותו. דיכוי המחאות בתחילת ינואר מוכיח זאת.
2. עידוד אגרסיבי של עריקה מכוחות הביטחון-הצעת מקלט מדיני, הגנה, תשלום כספי לכל ראש במשפחה ואולי גם תפקיד עתידי במשטר הבא בתמורה לעריקה/פאסיביות/ סיוע למחאות.
רק מלחמה במגרש הפנימי-כלכלי-אזרחי תשפיע על המשטר ותפורר את תיאוריית הניצחון בהישג יד בה הוא מחזיק כרגע.
רק שילוב של הפרעה חמורה לשיגרת החיים באיראן בשילוב כרסום מהותי בכוחות הביטחון של המשטר, יאפשר פריצה בכיוון של הכרעה.
מציע למקבלי ההחלטות לשקול בשנית את שיטת השלבים הארוכה ולפעול סימולטנית ובמקביל בשני המגרשים בהובלת צוות משימה ייעודי ו"רמטכ"ל לנושא האזרחי" שיוקם לנושא בהקדם.
התרעות פיקוד העורף