מלכודת ה"ניצחון המוחלט": השגיאה הגדולה של הפרשנים באולפני הטלוויזיה | עו"ד אוריאל לין

המשתתפים בפאנלים יעלו כמה סברות, אך כולם יאמרו כי אין הם יודעים; ובאמת אין הם יודעים. אין אפילו נושא משרה אחד במערכת הביטחון שיוכל לומר בוודאות שהוא יודע. עדיף שכלל לא תישאל שאלה זו שכן היא מייצרת את ההבנה כי הפלת המשטר היא מטרת המלחמה הסופית והעליונה.

בכך טמונה שגיאה המייצרת תודעה. אסור שהפלת משטר האייתולות באיראן תקובע במודעות כמטרת המלחמה. אם זה יקרה בעתיד, נשמח על כך, אבל אסור להציב זאת כמטרת המלחמה שכן ייתכן בהחלט שבעתיד הקרוב המשטר לא יופל. הוא חזק והוא נתמך על ידי מיליונים. המגעים הצפויים שיקיימו האמריקאים יהיו עם נציגי המשטר הקיים באיראן. אם הפלת המשטר תוצג כמטרת המלחמה, וזו תסתיים ללא הפלתו, הממשל באיראן עלול להצטייר בעולם הגדול, ובעולם המוסלמי במיוחד, כמנצח. הנה הוא החזיק מעמד מול הכוחות המשולבים של ארצות הברית וישראל.

מטרת המלחמה המוגדרת והמוצהרת צריכה להיות השמדת היכולות הצבאיות של איראן, בדגש על היכולות ההתקפיות. הטילים, המשגרים, הכטב"מים, הרחפנים, צי המלחמה, חיל האוויר, מחסני הטילים והתעשייה הצבאית המייצרת כלי נשק אלה. ואפילו לא השמדה של 100%. כי 100% מחייב את כיבוש איראן, כפי שנעשה בעבר בעיראק. השמדת כ־90% מהעוצמה הצבאית של איראן אולי אינה אידיאלית, אך היא מספקת. בהשגת יעד זה יש להתמקד – וכמובן, בהשמדת היכולת של איראן לבנות נשק גרעיני. אין פה עניין של הכל או אפס, כפי שהצהירו כמה אנשי תקשורת. הרס היכולת ההתקפית של איראן לטווח הקצר והארוך, וחיסול היכולות הגרעיניות שאותן בנתה במשך עשרות שנים, הם הישגים בעלי משמעות קריטית וייתכן שאפשר להשיגם.

יש הרבה חוסר אחריות בעידוד הציבור האיראני לצאת לרחובות כדי להפיל את המשטר העריץ. אין לציבור האיראני המדוכא כיום מנהיג, כמו פידל קסטרו בקובה. אין להם מחתרת או נשק. אם יצאו להפגין בידיים חשופות, יטבחו בהם שוב. תמונת המצב די ברורה: נאמני המשטר טרם נטשו אותו. הם לא יצטרפו למפגינים. הם ירצחו אותם.

המלחמה הנוכחית תגיע אל סופה, סביר להניח שבשבועות ולא בחודשים. ההשלכות על העולם יהיו משמעותיות מאוד במובן הכלכלי וגם במובן של שינוי מאזן הכוחות הגלובלי, במיוחד במזרח התיכון. ישראל, למרות הכל, תצא מחוזקת, שכן היא מפגינה עליונות צבאית נחרצת. שילמנו מחיר גבוה על המלחמה ברצועת עזה, והרבה חפים מפשע היו קורבנות של מלחמה זו, אך חיזקנו מאוד את כוח ההרתעה של ישראל. הפְגנו את מימוש העיקרון האומר שאם פוגעים בנו, אנו גובים בתשובה מחיר גבוה הרבה יותר. אולי אפילו גבוה מדי.

בהקשר זה אי אפשר שלא לתמוה על אופי הדיונים שהתנהלו בסנאט האמריקאי מול ראש המודיעין של ארצות הברית. סנאטורים העלו את השאלה אם איראן היא בבחינת “סיכון מיידי” לארצות הברית, ברמה המצדיקה יציאה למלחמת מנע. שאלות מסוג זה מסבירות מדוע במלחמת העולם הראשונה, ואף במלחמת העולם השנייה, ארצות הברית הצטרפה למלחמה נגד המדינות התוקפות רק שנתיים לאחר פרוץ המלחמה. לבסוף היא הצטרפה, והמחיר היה כבד יותר.

השאלה הנכונה אינה אם קיים איום מיידי, שכן אסור לאפשר לתוקפן לבנות איום כזה. השאלה הנכונה היא אם תוקפן בונה את כוחו כך שבעתיד הוא יהווה איום מיידי. אם התשובה חיובית, עדיף לחסלו בטרם יבנה את מלוא כוחו, ולא לאחר מכן. נקווה שכמה סנאטורים בארצות הברית יבינו זאת.