הכתבה שבה הזהיר מפני פתיחת מלחמת יום הכיפורים ושנפסלה בידי הצנזורה הצבאית, לא נתנה מנוח ליעקב ארז ז"ל, עורך "מעריב" המיתולוגי, אשר הלך לעולמו בגיל 87 # בהלוויה שלשום התאספו עיתונאים רבים, שאותם איתר, גידל וטיפח לאורך השנים # בין הסופדים היה גם שר הביטחון לשעבר איציק מרדכי, שכינה את ארז "עיתונאי המלחמות" # את רצף ההספדים קטעה אזעקה, בעקבות שיגור טיל איראני
כמה סמלי היה הדבר. יללות הסירנה העולות ויורדות נשמעו כמו רקוויאם למי שהיה לאורך שנים הכתב הצבאי של "מעריב". הוא גם ייזכר לעד בדברי ימי התקשורת הישראלית, בזכות אותה כתבה שבה התריע על הכנות שהצבא המצרי עושה לקראת מלחמה אפשרית. אלא שהכתבה נפסלה על ידי הצנזורה הצבאית יממה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ב־6 באוקטובר 1973, אולי כחלק מאותה קונספציה, שהייתה אבי אבות המחדל.
הצנזורה הותירה אז רק שני משפטים מתוך הכתבה שנפסלה, ובהם המשפט המצמרר ביותר, שהפך על פניה את ידיעה ההתרעה: "כוחות צה"ל עוקבים בערנות אחר הנעשה בצד המצרי של תעלת סואץ, וננקטו כל הצעדים כדי למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה".
צילום של הכתבה על דף, שברובו נמחק על ידי הצנזור באיקסים גדולים, היה תלוי בתוך מסגרת על הקיר בחדרו של ארז בבית "מעריב" בתל אביב וגם בביתו באבן יהודה.
אצל ארז, יש לומר, הכתובת הייתה על הקיר. עדות כל כך קונקרטית לימינו אלה לכך שעיתונאי חייב להיאבק כאשר הצנזורה והמערכת מניפים מולו כמעשה שגרה את טענות הביטחון והסודיות. "שלומנו וביטחונו תלויים בכך", הנחיל ארז לנו, לכל בוגרי "מעריב" תחתיו ולדורות של עיתונאים.
רפי מן, לשעבר מבכירי "מעריב", תמצת את הלקח שהנחיל ארז כך: "כאשר מישהו שם למעלה אומר 'אסור לפרסם' ומניף את דגל 'קדושת הביטחון', אסור לכרוע ברך בהכנעה. לעיתונאים לא רק מותר לשאול שאלות ולבחון את העניין בשבע עיניים - זו חובתם הציבורית".
התרעות פיקוד העורף