תפקידו של רמטכ"ל אינו לשאת חן בעיני השרים, אלא להניח את תמונת המצב המדויקת ביותר על שולחן הקבינט. כאשר זמיר מתריע כי המחסור בכוח אדם מוביל לשחיקה בלתי אפשרית, הוא לא "משדר תבוסתנות" – הוא ממלא את חובתו המוסרית והמקצועית. האמת המרה היא שהצבא אכן קורס לתוך עצמו משום שהממשלה מסרבת לקבל החלטות קשות: הארכת שירות החובה, גיוס שוויוני של הציבור החרדי וטיפול אמיתי במערך המילואים המדמם.
הכישלון האסטרטגי והאשליה הטקטית
אחרי שנתיים וחצי של לחימה, ישראל מתהדרת בניצחונות טקטיים מרשימים, אך נכשלת כישלון חרוץ במישור האסטרטגי. מטרות המלחמה נותרו רחוקות, והאחריות לכך מוטלת בראש ובראשונה על המפקד העליון של הצבא, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושרי הקבינט שלו.
הניסיון להפיל את כל כובד המחדל, מה-7 באוקטובר ועד היום, על כתפי הצבא בלבד, הוא מעשה רמייה ציבורי. הצבא מבצע את המשימות המוטלות עליו, אך ללא מדיניות ברורה, ללא חוקי גיוס תואמי מציאות , ללא ראייה אסטרטגית וללא חזון ליום שאחרי, הניצחונות בשטח הופכים לחסרי משמעות.
המדינה בשירות ההישרדות
הרשימה הארוכה של המערכות הקורסות תחת הממשלה הנוכחית, מהחוסן הלאומי, החינוך, גירעון תקציבי, והתחבורה ועד ליחסים הבינלאומיים, מעידה על סדר עדיפויות מעוות. כשכל שיקול ביטחוני נבחן דרך הפריזמה של שלמות הקואליציה, הביטחון הלאומי הופך לבן ערובה.
להלן ניתוח של מרכיבי הקריסה הזו
התרעות פיקוד העורף