איום כפול: הורמוז ובאב אל מנדב מחזיקים את מפת האנרגיה | סא" במיל' עמית יגור

המלחמה על "היום שאחרי" שמאחורי המלחמה באיראן כבר בעיצומה, חסימת באב אל מנדב תהיה חרב פיפיות וטורקיה כבר בוחשת

עמית יגור צילום: פרטי
המזרח התיכון
המזרח התיכון | צילום: AI

נשיא סוריה הצהיר אתמול כי לכל הפרעה בים האדום או במיצר הורמוז, יש את סוריה שמהווה מקלט בטוח לשרשרת האספקה באמצעת מיקומה האסטרטגי. כמה שעות לפני כן הצהיר שר התחבורה הטורקי, כי הושגו הסכמות בין טורקיה, עיראק, קטאר והאמירויות על מודל המימון לפרוייקט חיבור המפרץ הפרסי לאירופה דרך טורקיה (מסילות ברזל ותשתיות תחבורה לכיוון צפון), וכעת יש להשלים את הסגירה הפיננסית ולהתחיל לבצע.

אמירות אלו, שאין לי ספק שהן מתואמות, חושפות טפח מקרב האיתנים המתנהל מאחורי הקלעים בניסיון לנצל כבר מעכשיו את משמעויות המערכה באיראן.

מדוע עכשיו? בסוף השבוע, לאחר התמהמהות של חודש נכנסו גם החותים למערכה. לב העניין הוא מסר איראני די ברור להמשך וניסיון להרתיע: גם אם תצליחו לפתוח את מיצר הורמוז, תיאלצו להתמודד עם סגירת מיצר באב אל מנדב בדרום הים האדום. בהורמוז עוברים כ-21 מיליון חביות נפט ביום (כ-25% מהסחר הימי העולמי בנפט), וכ-20% מסחר ה-גז הנוזלי  העולמי (בעיקר מקטאר). אין כמעט חלופות יבשתיות לגז נוזלי זה, וכווית, קטאר ובחריין תלויות לחלוטין במיצר.

באב אל-מנדב: עוברים בו כ-8.8 מיליון חביות ביום (פחות מחצי מהכמות של הורמוז) ויותר שרשרת אספקה של מוצרי צריכה: 10%- 12% מהסחר העולמי הימי עובר דרכו. חסימתו מאלצת ספינות להקיף את אפריקה, מה שמוסיף כ-10 ימי הפלגה ומייקר את עלויות הביטוח והשילוח  אך לא עוצר את האספקה. המשמעות הראשונית היא שהאיום בסגירת באב אל מנדב אינו שווה ערך לזה של הורמוז.

על זה בדיוק מדבר פרוייקט ה-IMEC. מעקף נתיבי ומעברי הים באמצעות נתיב יבשתי בשטח סעודיה. מסתמן שדווקא ​חסימת מיצר באב אל מנדב תבהיר את חשיבות הפרוייקט למדינות המפרץ, תצרף מדינות נוספות אליו ותאיץ אותו מאוד. בדיוק התשתית (תרתי משמע) שעליה מבקשות ארה"ב וישראל לכונן את הסדר האזורי החדש.

מנגד, ניצבת טורקיה. האמירות מהימים האחרונים של נשיא סוריה ושל שר התחבורה הטורקי בראשית הטור מבהירות היטב לאן פניה מועדות- היא מעוניינת למשוך את מדינות האזור לתמוך בהארכת התשתיות צפונה דרך ירדן בואכה סוריה ומשם לטורקיה כשער היציאה לאירופה. כל זאת תוך דילוג מכוון על ישראל, ומניעת הפיכתה לשער היציאה לאירופה.

הצהרת טראמפ מהימים האחרונים ביחס לסעודיה וקריאתו ליורש העצר "הגיע הזמן" (It's time) מכוונת בראש ובראשונה לחיבור התשתיתי הזה.  טראמפ רואה בנורמליזציה הרשמית את "החותמת" שתאפשר להפוך את מסילת הרכבת והתשתיות חוצות היבשה מפרויקט תכנוני למציאות בשטח, ולוחץ על סעודיה להעדיף את המסדרון המערבי (IMEC) על פני השקעות ביוזמת "החגורה והדרך" (BRI) הסינית. האמירה שהנסיך "מתיישר" איתו נועדה לאותת לבייג'ינג שהמפרץ נמצא בצד האמריקאי.

כך, בעודנו עוסקים ביד אחת באיראן ובאפשרות שמיצר באב אל מנדב ייחסם אף הוא, חובה לשים לב ליד השניה שיוצרת כמעט במקביל  הזדמנויות להמשך, שבהן מנסה לחבל גוש הסדר הישן בהובלת טורקיה, עם ניסיון כמעט נואש להוציא את ישראל מהמשוואה.

תגיות:
המזרח התיכון
/
המלחמה עם איראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף