מצב כזה מערער את תחושת השליטה. אנחנו זקוקים למבנה, להיגיון ולסיבתיות כדי לתכנן את דרכנו ולהבין את העולם. כאשר אלה מתערערים, המוח שלנו נוטה לחפש עוגנים כדי להחזיר את תחושת הסדר הפנימי. אי-ודאות נוטה לעורר חרדה, ובניגוד לפחד שבו אובייקט האיום מוגדר, חרדה היא תחושה של חוסר שקט מתמשך. האדם מנסה להשלים את החסר על ידי הדמיון ועלול לדמיין תרחישים אפוקליפטיים, ואז נוצר עומס רגשי שמקשה עוד יותר על תפקוד מינימלי יומיומי.
ברמה ההתנהגותית, כל אחד מאיתנו מגיב לאי-ודאות בדרכים שונות, בהתאם לאישיותו, לניסיונו בעבר, ולחוויותיו כילד או כמתבגר. לפעמים בדרכים קיצוניות שמרגיעות זמנית את החרדה כמו התמכרויות והסחות דעת, ולפעמים בניסיון לשליטת יתר, לתכנון כל פרט ומעשה, על מנת להימנע במידת האפשר מסיכונים, או לדחות החלטות מחשש לטעות.
מבחינה גופנית, אי-ודאות מפעילה את מערכת הדחק, הגוף מפריש הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול, דבר הגורם לעייפות יתר, מתח שרירי, בעיות בשינה ופגיעה במערכת החיסון.
אצל חלק מהאנשים אי-הוודאות דווקא מעוררת יצירתיות והתפתחות. כאשר אין אפשרות לתכנן את העתיד הקרוב ואין תשובות ברורות, חלקנו נדרשים לחשב מסלול מחדש, ולגלות משאבים פנימיים שלא ידענו על קיומם בנו. אצל חלקנו אי-הוודאות היא מרחב להתפתחות ולא רק לתחושת איום.
המצב של חוסר ודאות תלוי לא רק במצב האובייקטיבי שבו כולנו נמצאים אלא גם באופן שבו אנחנו מפרשים אותו ומכילים אותו. אם נבין שהדבר לא תלוי בנו, ושמצב הלחץ שחלקנו נמצאים בו רק מגביר אותו וננסה לפתח סובלנות לאי-הידיעה במקום להיבהל ממנה, זה יגרום לנו לחוות פחות מתח וחרדה ויותר חופש פנימי. זה לא קל, אבל זו אחת מהמיומנויות הנפשיות החשובות ביותר בעולם לא צפוי.
הוודאות חשובה לנו כדי להרגיש בטוחים ושולטים במציאות. לפי דקארט וקאנט, אנו יכולים ליצור במחשבתנו את הקיימות והוודאות שלנו, להרגיע את עצמנו. אולי רק להבין שמאחר שאין לנו שליטה על המציאות, ניצור לנו במוחנו מציאות משלנו.
התרעות פיקוד העורף